רקע חדש וארצי-ישראלי לווינדוס 2
עוף עם פלאפון
-
האמת אני חייזר, אבל אני לא מספר את זה לאף אחד כדי שימשיכו לחשוב שאני בייניש בשיעור ו' ...
לקט יצירות
- רקע חדש וארצי-ישראלי לווינדוס 1
- פו"פ שלישי מהשמש - 2
- לילי זכרון. חלק ראשון.
- קול ענות מבוכה.
- הדף האחרון. חלק ב
קשור אלי
- [ליצירה] באמת בא לרבוץ שם בכיף.. אבל בשני יותר! [ליצירה]
- [ליצירה] פשוט יפה לדעתי. (שים לב, לשימושך, הנה המייל פה למעלה..^_^) [ליצירה]
- [ליצירה] אה. טיפה מטושטש, הייתי אומרת. [ליצירה]
- [ליצירה] הממ... זה בגלל מגבלות טכניות שלא מאפשרות להעלות שום תמונה שתעלה על 1.5 קיי כנראה...:) המקור 'קצת' יותר גדול ו'קצת' יותר ברור..^_^ [ליצירה]
- [ליצירה] גם את זה אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] איך בא לי להיכנס לתמונה ולהתישב על הדשא... ממש יפה (וגם התמונה השנייה). [ליצירה]
- [ליצירה] יפיפה. ממש מקסים. אהבתי. תמשיך כך, אין כמו ישראל. [ליצירה]
- [ליצירה] פשוט מהמם [ליצירה]
- [ליצירה] בס'ד עכשיו זה הרקע לשולחן עבודה שלי. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה נדהר תמיד אומרים שהתמונות הטובות יוצאות תוך כדי טעות... מעניין אותי עדיין פרטים.. [בקובץ שהמצלמה צילמה בטוח יש פרטים על הצילום! [לחצן ימני עליו - פרטים...]] החשיפה נראת ארוכה מהרגיל, באור יום החשיפה די מהירה כך שהיית צריכה להזיז ממש בכח... מה גם שהעומק של התמונה יצא מעניין... או שיש לכם אגרטל בגובה מטר וחצי וצילמת אותו מאלכסון מלמעלה כזה או שאני לא יודע... הצמצם בטח נורא גדול יצר עומק שדה קטן ושטוח ומעניין. כל הפרחים זה אגרטל אחד? [ליצירה]
- [ליצירה] האמת זה לא כל כך מדוייק. צריך להפסיק גם את בניית גדר ההפרדה בשביל לחסוך ככה, ומעבר לכך, גם להקטין את קצבאות הילדים, ואת הכספים לישיבות. בביקור האחרון שאני ביקרתי כשהייתי בהתנחלויות, לא היו שם בתי רפאים או בתים ריקים. אמנם היו כמה שעדיין לא עברו אליהם, ועוד כמה שהם נסעו לטיול בצפון ועוד כמה שלא סיימו לבנות - אבל הרוב היה בתים מלאים באנשים, וכן ירבו. אם כבר צריך להפסיק את השחיטות המיותרת לשכונות היוקרה המיותרות, כמו השכונה בה אני גר, שבעוד שבית בהתנחלות לא ישלמו עליו יותר מ100 אלף דולר, אצלנו הבתים מתחילים בלא פחות מפי4. זו סחיטה מיותרת של אנשים חסרי אונים. בעוד שלנו אין מתנסים או מרכזי קניות צמודים לבית, אפילו מדרכה או גנים כמעט אין - אנחנו משלמים את הארנונה הגבוהה ביותר בעיר, הכוללת רעש בניה בלתי פוסק [גם בשבת ובחג ד.א.] - - וכי למה שקרקע בפ"ת תעלה פי 4 מאשר קרקע ביו"ש?! ואין כמו לעודד את ההתנתקות כדי לחסוך בכסף! תוכנית שעלותה כמליארד שקל [רק ככספי פיצויים ולא של הפינוי בפועל וההוצאות הנלוות!] ולעומת כל הכסף שהושקע בגוש קטיף מאז הקמתו - כ100 מליון דולר [שזה נגיד 450 מליון שקל - פחות מחצי]. אז מה אתם אומרים, לשלם עכשיו בנוסף עוד פי 2 כדי לפנות כמה מתנחלים פנאטים כדי שיהיה כסף למסכנים של שינקין? חשיבה כלכלים מעולה. [ד.א. שורה 4 זה לא צריך להיות 'ה'אנשים?] עופים. אחד שלחמו לא דל [ברוך ד'!] {טוב, בעצם דל קלוריות...} , ושמסתבר שהוא מאלה שמממנים 85% מהמיסים במדינה, בניגוד לכאלה שלא משלמים מיסים כלל... [וגם לא הולכים לצבא, אם אנחנו כבר בקטנוניות חברתית...] [ליצירה]
- [ליצירה] לא אוהב להרוס מסיבות אבל 'לחיות את הקב"ה' זה הגשמה....:) [ליצירה]
- [ליצירה] ... אאוץ'. קשה לקריאה. שוב פותח את אותן שאלות שמקודם... רק הערה אחת קטנה, אפקט ה'טריילר השקט' שהובא כאן [סצנות אנושיות קצרות מאוד עם 'פייד אין ואאוט' בין לבין ללא משפטי מעבר אפילו - יש את זה בהרבה 'בקרובים' [טריילרים בלעז] לסרטים] מובא ממש מעולה! רק מה, חלק מהקטעים אולי היה עדיף להתמקד בהם יותר [למשל, בשלישי ולא רק באחרון] כי המעבר בין קטע קטע משאיר המון המון חורים בין לבין - אז אולי אם למשל תודגש יותר הקטע של ה'לימוד' כמשקל מרפא ל'מיכאל' זה ימלא אותן. מה שכן, לפעמים קשה להבחין בין הביטויים המורכבים מה מחשבה בראש ומה מחשבה במעשה. [אני, למעשה, עדיין מתלבט עם מיכאל עקב אחריה ואיך שהוא השיג אותה והיא לא שמה לב -בקטע האחרון...] חוץ מזה - זה פשוט רשעות!!! להשאיר את הסוף ככה??? שאנחנו מחזיקים את הדף ככה בידיים רועדות בחיל רטט ודאבה כולנו זועקים בקול 'נווווווווווווווווווו מה ה-ה-משךךךך'??? נותן תחושה מעולה של 'עוד' [על סף אובססיה..] מעולה. במיוחד המוטיבים. [תאור שלישי בכתיבולוגיה?] [ליצירה]
- [ליצירה] ייי אא לל הה איך לא הגבתי לזה??? איך לא ידעתי על זה עד עכשיו בכלל???? הרצתי את זה עכשיו לחבר בטלפון כסטאנד-אף והוא ממש הפיל את הטלפון מרוב צחוק! ענננננננננננננננק! אני באמת לא מבין אותך, שאלה אישית: מה את אוכלת לארוחת בוקר? כאילו, זתומרת.. גם אני אוכל ברנפלקס עם חלק 1 אחוז מועשר כל בוקר [טוב חוץ מזה שאני בישיבה שאז אני לא אוכל בכלל...] וגם אני שותה שוקולית [או קפה תלוי מתי] ואולי איזה חתיכת עוגת שוקולד וכו'.... אבל איך זה ש-לי- אין את הסרקזם הבריא הזה שפשוט נשפך לך מהאוזנים ומוקרן ומשוגר מכל שערה בראש שלך??? מאיפה???? גם אני רוצה כזהההההה גמני!!!\ :)) מעולה! [ליצירה]
- [ליצירה] איזה רעיון פשוט רק אתה בטוח שזה בארץ?? יותר מזכיר לי את הדרך למונקו בצרפת... [ליצירה]
- [ליצירה] היי מענייין אני אוהב את היצירות המשיחיות האלה... [ולגבי הניקוד, אתם כבר יודעים את דעתי עליו בכל מקרה...] {עופים - בוגר שיטת אלפי.} [ליצירה]
- [ליצירה] הממ נכון מאוד, שתי התגובות [ותודה על הראשנה גם]. [טוב, אני קצת נשפח פה גלויות לעייני כל... אז למי שציפה למכתב ולא לגלויה שידלג הלאה...] קודם כל - רצון תמיד עוזר. רצון זה מדריך, זה אור ללכת אליו, זה אור ללכת לאורו... רצון לאמונה פשוטה הוא דבר חשוב, אין זה יהיה נכון לוותר על הרצון לדעת את הקב"ה דרך הדברים הפשוטים גם, דרך 'כל קרן אור, בכלך נבט ופרח, ברוח קלה של בוקר ובדממה של ליליה מכוכב' [כלשונו של הRב] אני לא יכול להגיד שאין בי מבטי קנאה פעמים בכל מני אנשים מהזרמים הנאו-חסידיים מבחינה מסויימת... אני לא יכול להגיד שאני לא משתומם למראה בחורה המלאה כולה זוהר רקיע בעודה נעצרת באמצע שדה בראשיתו של הקיץ המרימה עיניה אל-על במבט ובתנועות ידיים של 'האחדות הכוללת', מדברת על התגלותו של ריבון כל העולמות בכל דבר, 'יוצר אור ובורא את הכל' ומצטטת לי את הפסקאות מעין איה... כל כולה אש קודש ודביקות בד' [בד' לא בה'...] ואני עומד כך ממול מביט בגמרא שאוחזת אותי בידי, מנסה להבין איפה המלאך הזה שהבטיחו לי שיישב לי על הכתף וילחש לי בקולו של רב הונא ורב אשי את דבריהם... מנסה בקושי למצוא איפה שמותיו של הקב"ה מתגלים בתוך דיון ועיון על דיני ק"ש שע"ה או באחרונים אין-סוף בדיני ברכת התורה העושים כמעט מכל פול פיל ומכל פיל פול...[כלשון עגנון] אין זו הרגשה פשוטה כלל וכלל לחיות אמונה מורכבת, עד כדי כך שלא פעם מתגעגעים לאמונה הפשוטה, התמימה כל כך, של ילדה בת שנתיים של אברך הנגשת אל ארון הקודש עת הוא פתוח בקריאת 'שמע ישראל...!' בתפילת ליל יום העצמאות.. כולה אור בעניים וברק ילדותי שכזה בשמחת חיים שכזו... 'ספר תורה!!!!!!' היא רצה.. שכן, לפעמים אנחנו נורא מתגעגעים דווקא ל'בשוב ד' את שיבת ציון - היינו כחולמים...' לחלום הזה שקשה להאמין שהוא קורה, ולמצב של החלום, שבו הכל כל כך נהדר... כי החיים הם כבר מזמן לא סרט מצוייר... כבר מזמן למדנו שהקב"ה נמצא 'בורא את הכל', שזה גם 'בורא רע' כבר מזמן למדנו ש'הערבים לא יכולים פשוט להעלם מחר על הבוקר סתם ככה ואז בטח הכל יהיה בסדר...' כבר מזמן למדנו את האמביוולונטיות של 'כשאתה תגיע לצבא, כבר לא יצטרכו את זה...' [ואני יודע שגם אני אגיד את זה לילידים שלי, וגם הם...] כבר מזמן למדנו את הערך של ברכת הגומל, ובכינו את הקושי של 'המקום ינחם אתכם...' כבר מזמן ראינו וחשנו בבשרינו ששום דבר לא מובן מאליו, ששום דבר לא בא לבד, ששום דבר לא יעשה אא"כ אנחנו נעשה אותו ונעמול עליו קשה קשה קשה קשה, עם הרבה סבל יזע ודמעות. וככה זה הכל - לימוד תורה, אמונה, מדעים, מידות... וכן, אפילו אהבה... כבר מזמן חשנו את ההרגשה הזו של 'אוף נמאס!', כי כבר כמה אפשר. יכולו לחוש כבר את החוסר רצון של נשמתנו לרדת בכלל לעולם הזה, לצאת מהחלום על מיכאל מקריב קורבנות בביהמ"ק של מעלה, את הסבל הזה שנשמה סובלת כל הזמן שאין היא מקבלת את מה שהיא צריכה, שממעיטים כל כך במזונה, שמתעלמים ממנה ושוכחים אותה כל כך... [ואז גם כותבים על זה יצירה...] כבר מזמן הרגשנו את הרגש העצום הזה אותו מתאר כל כך נפלא הRב בספרו - "...ועם זאת, החברות והידידות אין בהן כדי להפיג את החווייה מליאת הסבל של בדידות המלווה אותי תדיר. אני בודד משום שמדי פעם חש אני שנעזבתי והורחקתי על ידי הכל, אפילו על ידי ידידי הקרובים ביותר...' של המפגש הבלתי אמצעי הזה עם הגילוי הקיומי עם הקב"ה - במרחק שבינך לבינו... על כך שהוא -כל-כך- רחוק, לאו דווקא במשמעות טרנסצנדנטאלית... אלא רחוק ממש... 'הורחקתי על ידי כל' ואת כל הדברים האלה, מזורם נמצא בתוך אותם דפים מצהיבים, או שצהובים הם מראש, עם הגופן המרתיע כל כך הקרוי 'וולינא' [עוד לפני גוטמן...] בתוך אותם מילים קשות להבנה המפוצצות כל כך באמת במשפטים ארוכים ארוכים בעלי תמורות רבות בתוך ספרים לבנים כשלג, בעוד ספרים רבים המונחים כאן מאחורי רק מחכים לתורם, אשר יגיע [אני מקווה...]. ומעל לכל, עדיין, הרצון נשאר. לאמונה פשוטה כזו, למשהו שקט כזה, עדין כזה, בתוך כל ההמולה הזו שמסביב.. בתוך כל הרעש הזה שמסביב... [בבחינת 'כולם מתחתנים סביבי ורק אני מחפשת רגע של שקט...' כמשל.] לרגעים קטנים כאלה של נסיעה ארוכה לייד נופים נהדרים ופורחים כשמוסיקה נהדרת מתנתנת לה ללא מילים באוזניות... בשירת ציפורים כה רבות על עצים גדולים המסככים את דרכך עוד לפני הנץ החמה עת אתה ממהר לבית הכנסת, ולמרות זאת עוצר לכמה שניות קטנות - לקבל קצת מהיופי, מהשלמות... מרגעים כאלה, קטנים כל כך וחולפים כל כך, שאתה יושב לך בבית המדרש ומביט באנשים שמסביבך, תופס פתאום כמה אנשים -טובים כל כך- מסובבים אותך, וכמה עגנון צודק בכל כך הרבה סיפורים... אנחנו חיים אמונה מורכבת כל כך שפעמים לא מעטות אולי יתישו אותנו ויעייפו אותנו - - דווקא אז נמצא, אולי, את הרגעים הקטנים האלה של האמונה הפשוטה, התמימה, שיפעלו בנו כמו תפילה בחסיד של ריה"ל, ויתדלקו אותנו להמשיך הלאה - בידיעה - שבכל מורכבות, ישנה גם אמת פשוטה. מסקנה מתבקשת - - כל שבת שלישית לעשות טיול לירושלים... [סתם סתם... ^_^] [ליצירה]
- [ליצירה] שיאו! חמוד! (רק לא בד"כ קונים טלית רק אחרי שמתארסים?! אז למה 'יום יבוא'?! אם כבר 'עוד קרב היום...') [ליצירה]
- [ליצירה] חחח זה פשוט דיון מצחיק ונסתר על 'לימוד גמרא לבנות'! אדם - מדהים! הרבה יותר טוב מהיצירה המוזרה שלי על מסכת ברכות... [שהיתה דחוסה מדי לטעמי..] וחוץ מזה, אני לא בטוח שבנות לא יבינו את זה... מסתובבים קצת במסכת בבאקמא... [אפילו קצם עם המשניות] זה כבר עוזר מאוד... וחוץ מזה יש בנות שגם לומדות עיון...... ] בקיצור - ענק! [במיוחד הדיוק שם עם הריטב"א! {סתם סתם..}] [ליצירה]
תגובות