אני רואה ששנינו משתנים,
נושבים לכאן
ולשם.
בלי כיוון ברור
אך
יש דרך,
קיימת מטרה.
ובמסע
עד אליה,
כשעומדים לרגלי הריה
היא מתגלה במלוא יופיה
והדרה
אנחנו רק צריכים להיות
שם
בשביל לראות
בשביל לחוש
בשביל לכתוב...
[ליצירה]
שי יקירי, מזדהה עם כל מילה - בתור אחת שדעכה זה מכבר...
מאמינה שעוד אשוב ובטוחה שאתה לא הולך להרבה זמן... אבל תמצה את ההפסקה הזו ותתמלא מחדש, אל תחזור עד שלא תרגיש שלם....
רק טוב,
התגעגעתי....
איה :)
[ליצירה]
מסר- זה היה ועודנו- מקסים, תמים, מתוק ועדין.
חשבתי שפשר עוד ללטש, הנה רעיון שלי לעריכה מחודשת, וזו רק הצעת הגשה:
ישבתי לכתוב לך
שיר
פרטי, בלעדי, רק של שנינו,
שאף אחד לא מבין
מלבדך ומלבדי,
מלבדנו.
כאשר סיימתי
ניגן לי אותו שיר
את נעימת חיינו,
אבל את לא שמעת את צלילו...
אז כתבתי כאן,
מילים שכולם יבינו
והם לא יהיו עוד- רק שלנו
עדיף,
כך נדמה,
שנישאר
רק אנחנו שנינו
את ואני
ונבין זה את זו,
בלי שיר.
[ליצירה]
יותר טוב, בהחלט משופר. הכנסת את השורות שהמלצתי- זה מוסיף, אבל גם קיצרת וליטשת-וזה מצויין.
אם יורשה לי: כשאתה בא להציג ניגודים בשיר (למשל-שקיעה ושחר), כדאי לנסח זאת בניסוח פחות בנאלי למשל- "לא הבטחתי לך שקיעה ולא את אור השמש", או- "לא הבטחתי את שקיעת החמה ולא את תקומתה מדי בוקר".
וכך לגבי שאר הדימויים הרלוונטיים.
תגובות