מה אשורר לך אהובה ומי הקט אנוכי
עטי לא יעמיד הרי לך יתד נאמן
את כחול עיניך מני אדרבא, הפוכי
את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן
ידֵך הענוגות מעל ראשי הסֵרי
נשליני אף משובל-שמלתך
אחֶר אז תאהבי, לו התמסרי
אמותה! די במלתך
רדף השיג
-
כבר לא בייני"ש
לקט יצירות
- מגירתי הענוגה
- את לי ארץ ישראל
- תפילת כָלֵב
- Possente spirto, e formidabil nume/רוח עצום ואל איום נורא [אלסאנדרו סטריג´יו]
- מאכל לא יערב
קשור אלי
- [ליצירה] . יפעה. שכויעך. [ליצירה]
- [ליצירה] הניתוח השבועי שלי מה אשורר לך אהובה ומי הקט אנוכי עטי לא יעמיד הרי לך יתד נאמן את כחול עיניך מני אדרבא, הפוכי את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן הדובר פונה אל הנמענת – האהובה. באמירה כי עטו לא יוכל לתאר את הודה והדרה =כאן לא הבנתי את התקשיר של "את כחול עיניך מני אדרבא הפוכי- את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן" = מהי הכוונה כאן? אני הבנתי כי העט לא יוכל לתאר את יופיה והדרה של העומדת מול הדובר ידֵך הענוגות מעל ראשי הסֵרי נשליני אף משובל-שמלתך אחֶר אז תאהבי, לו התמסרי אמותה! די במלתך "ידך הענוגות מעל ראשי הסרי"- היא אוחזת בראשו. סומכת ידיה על ראשו, ואולי לא מדובר פה ביד פיזית. אולי המוזה היא זו שסומכת ידיה על ראשו ואינה מרפה, וגורמת לו לכתוב את השיר או לפנות אליה. "אחר אז תאהבי – לו התמסרי" זו תפנית בשיר – מה קרה בין הבית הראשון לבית השני- אין כתוב כאן ואין מידע, יש פער במידע, הקורא תריך להשלימו. שהרי בבית הראשון הדובר היה "דלוק" על העלמה ואילו בבית השני אנו מגלים שהוא אולי דוחה אותה. עד מוות: "אמותה! די במילתך!" [ליצירה]
- [ליצירה] סחתיין על הפרשנות... אך אבהיר כוונתי: המפתח להבין את הבית השני הוא באמת בלהבין את הסיפא של הבית הראשון. האוהב בשיר לא מרגיש עצמו ראוי לעלמה - לא כבן זוג ולא כמשורר שישורר עליה ויקים לה זכרון לדורות כמו שדנטה הקים לביאטריצ'ה או פטררקה ללאורה (עטי לא יעמיד וכו') . מאידך הוא רוצה בה. ומצד שלישי הוא אוהב אותה ורוצה בטובתה, והרי ידוע לו שהוא אינו ראוי לה. מצד רביעי, הוא יודע שגם העלמא איננה רואה בו מחזר ראוי. כל זה יוצר מעגל סגור שממנו אין להחלץ. לכן כל השיר כולו צריך להיות מובן כציני ומריר. "את כחול וכו'" : כלומר, מכיוון שאיני ראוי לך ורוצה בטובתך ומאידך את אינך רואה בי כראוי לך, הרי שאין לך אלא להפנות אלי עורף ולא להביט בי יותר. (ובסוגריים: אני רוצה בך! הסתכלי עלי!) אגב, "הררי הצחור בינות שפתי הארגמן" זה פשוט טוהר חיוכה... כל השאר ממשיך כנ"ל: שלא תתני לי אפילו אפשרות לראות את קצה שמלתך ואז אין לי אלא למות כי אין משמעות לחיי בלעדייך - אם רק תרצי בכך. כתבתי את זה לפני הרבה שנים כך שאל תדאגו :-) [ליצירה]
- [ליצירה] האהבה באמת לא ניצחה - זה היה מאד נאיבי לחשוב שהיא תנצח אם עם ישראל החליט לקפוץ מהגג ומנסה להכריח אותי לקפוץ יחד אתו, לא אתנגד בכל האמצעים? גם בימי החשמונאים הראשונים הייתה הנהגה יהודית מסודרת - בוגדת, ובכל זאת נאמני העם הארץ והדת לא היססו לפתוח במלחמה עצמאית נגד ההנהגה הזאת (זוכרים את מעשה הקנאות של מתתיהו?) הידעתם, הדבר הראשון שמחתרת גטו-ווארשה עשתה אחרי ההדיפה הראשונה של הנאצים, היה להוציא להורג את המשת"פים היהודיים כמובן, שפה בכלל לא מדובר על לוחמה התקפית נגד יהודים או נגד השלטון אלא על הגנה עצמית מפני קפיצה מהגג בלבד (ראה הערתי הראשונה) "לוחמים אלמונים הננו בלי מדים" - אני משער שהשיר הזה היה לך בראש [ליצירה]
- [ליצירה] תודה על המחמאות רינת ותמר! עכשיו כבר אין בלבולים והשיר מסודר [ליצירה]
- [ליצירה] לילדה! כתבת : "ישר יודעים מה עובר להם בראש" גם מי שמבין את העומק, "זה" עובר לו בראש ומן הראויי שכך יהיה (אחרת למה להשתמש היה במשל?) זה שהשתמשו במשל שכזה רק מורה שלא התייחסו ל"זה" כשלעצמו כמשהו לא צנוע. [ליצירה]
- [ליצירה] נראה דכוונת רש"י (ר"ת "רבינו שמוא' ירושלמי) היא כפשוטו - על משקל "עמוקה מיני ים ולגדולתה אין חקר " [ליצירה]
- [ליצירה] הסכמתי עם הביקורת על היובש שמאפיין את טכס הנישואין היהודי .. לא הסכמתי אם תגובתה האחרונה של המחברת. אמנם נכון הוא שהיה טוב אילו האדם היה טוב באופן טבעי ורצונו היה טוב ולא היה זקוק לחוקים מלאכותיים-תרבותיים כמו שבעלי החיים וכל הבריאה כולה טובים באופן טבעי ונשמעים לחוקי הטבע ללא כפייה: לא רוצחים , לא מבזבזים טיפת זרע לבטלה לא אוכלים מה שלא טבעי להם וכדומה ( כן כן , אני יודע מה המחברת הולכת לומר: מי אתה שתקבע מה "טוב" ?וכו' כו' - זכותי לבטא את דעתי ) אך מה לעשות ובגלל "צלם האלוקים " שבנו , באופן פאראדוקסלי אין אנו מסוגלים להשמע לחוקי האלוקים (=חוקי הטבע) בגלל שאנו תמיד שואפים להיות מחוץ לעולם ולא להיות משועבדים בתוכו ( מיתוס פרומטיאוס, עץ הדעת ומגדל בבל ממחישים את התובנה הזאת , כמו הדת הגנוסטית בדרכה) לפיכך, כיוון שאנו ממילא יצורים לא טבעיים , אך מאידך חיים בעולם ומוכרחים איכשהו להסתדר בו, הרי אנו יוצרים חוקים אבסטרקטיים שמחקים את חוקי הטבע יותר טוב או פחות טוב ומהווים מעין "שקר מוסכם". אך כיוון ששום חוק אינו באמת חוק טבע אזי : "אמת מארץ תצמח" השאיפה הטבעית לאמת הנובעת מ"צלם האלוקים" , ממוטטת בסופו של דבר כל חוק שהוא זהו, אם כן, תהליך התפתחות התרבות האנושית על רגל אחת אגב, הטקסיות אופיינית גם לבעלי חיים ובייחוד בהקשר של הזיווג - טקס החיזור אצל בעלי חיים יכול להימשך כמה ימים ( לדוגמא: אצל אריות) מה שנכון הוא , שהיבשנות וחוסר הרומטיות אכן אופיינית ליהדות - לכן גם הטקסים שלנו נראים ככה אולי זה נובע מהשאיפה לאמת? [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד ביותר [ליצירה]
- [ליצירה] נחמד בהחלט שמח לראות שהאתר בענינים(תרתי משמע) [ליצירה]
- [ליצירה] להסיר את החשדות - אני יודע בדיוק (עד כמה שהביטוי הזה יש לו מקום בעולם הפוסטמודרני) מהו פוסטמודרניזם וגם את ספרו של הרב שג"ר קראתי לא פעם ולא פעמים, שלא לדבר על לוינס ודרידה. בגלל בעיה ההרמנויטית (במקרה שלנו - העובדה שאי אפשר להעביר טון דיבור בכתיבה) חשבת בטעות שאני תוקף אותך והגבת בהתאם ( "זכותי וכו' ") . ולא כן הוא- רק רציתי להבין מה פוסטמודרני ביצירתך (והבהרת לי זאת באדיבות ) וכן להביע את דעתי על העריכה (זכותי לא?) אני מצטער שהבינות אחרת. פ.ס. על תזלזל בביינישים! [ליצירה]
- [ליצירה] מן הראוי שאדם יתגאה (לא במובן של חטא הגאווה, כלו' התנשאות, אלא שלם אם עצמו) בכל דבר שמאפיין אותו (כשהדבר באמת ראוי להתגאות בו, דהיינו חיובי): תחומי התענינותו, השגיו וגם... מוצאו ועדתו! אישית אני, קוסמופוליט גאה! [ליצירה]
- [ליצירה] אז למה עזבת את גן העדן הנ"ל ובאת לפה? (אני אגב שואל בתור אחד שבעצמו בא משם) [ליצירה]
תגובות