מה אשורר לך אהובה ומי הקט אנוכי
עטי לא יעמיד הרי לך יתד נאמן
את כחול עיניך מני אדרבא, הפוכי
את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן
ידֵך הענוגות מעל ראשי הסֵרי
נשליני אף משובל-שמלתך
אחֶר אז תאהבי, לו התמסרי
אמותה! די במלתך
רדף השיג
-
כבר לא בייני"ש
לקט יצירות
- סאגה על אודות האהבה
- כן אהגה בך בלילות
- במורד הרשימה
- גרשיני מעל פניך
- "להיות [בך מאוהב] או לא להיות...? "
קשור אלי
- [ליצירה] . יפעה. שכויעך. [ליצירה]
- [ליצירה] הניתוח השבועי שלי מה אשורר לך אהובה ומי הקט אנוכי עטי לא יעמיד הרי לך יתד נאמן את כחול עיניך מני אדרבא, הפוכי את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן הדובר פונה אל הנמענת – האהובה. באמירה כי עטו לא יוכל לתאר את הודה והדרה =כאן לא הבנתי את התקשיר של "את כחול עיניך מני אדרבא הפוכי- את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן" = מהי הכוונה כאן? אני הבנתי כי העט לא יוכל לתאר את יופיה והדרה של העומדת מול הדובר ידֵך הענוגות מעל ראשי הסֵרי נשליני אף משובל-שמלתך אחֶר אז תאהבי, לו התמסרי אמותה! די במלתך "ידך הענוגות מעל ראשי הסרי"- היא אוחזת בראשו. סומכת ידיה על ראשו, ואולי לא מדובר פה ביד פיזית. אולי המוזה היא זו שסומכת ידיה על ראשו ואינה מרפה, וגורמת לו לכתוב את השיר או לפנות אליה. "אחר אז תאהבי – לו התמסרי" זו תפנית בשיר – מה קרה בין הבית הראשון לבית השני- אין כתוב כאן ואין מידע, יש פער במידע, הקורא תריך להשלימו. שהרי בבית הראשון הדובר היה "דלוק" על העלמה ואילו בבית השני אנו מגלים שהוא אולי דוחה אותה. עד מוות: "אמותה! די במילתך!" [ליצירה]
- [ליצירה] סחתיין על הפרשנות... אך אבהיר כוונתי: המפתח להבין את הבית השני הוא באמת בלהבין את הסיפא של הבית הראשון. האוהב בשיר לא מרגיש עצמו ראוי לעלמה - לא כבן זוג ולא כמשורר שישורר עליה ויקים לה זכרון לדורות כמו שדנטה הקים לביאטריצ'ה או פטררקה ללאורה (עטי לא יעמיד וכו') . מאידך הוא רוצה בה. ומצד שלישי הוא אוהב אותה ורוצה בטובתה, והרי ידוע לו שהוא אינו ראוי לה. מצד רביעי, הוא יודע שגם העלמא איננה רואה בו מחזר ראוי. כל זה יוצר מעגל סגור שממנו אין להחלץ. לכן כל השיר כולו צריך להיות מובן כציני ומריר. "את כחול וכו'" : כלומר, מכיוון שאיני ראוי לך ורוצה בטובתך ומאידך את אינך רואה בי כראוי לך, הרי שאין לך אלא להפנות אלי עורף ולא להביט בי יותר. (ובסוגריים: אני רוצה בך! הסתכלי עלי!) אגב, "הררי הצחור בינות שפתי הארגמן" זה פשוט טוהר חיוכה... כל השאר ממשיך כנ"ל: שלא תתני לי אפילו אפשרות לראות את קצה שמלתך ואז אין לי אלא למות כי אין משמעות לחיי בלעדייך - אם רק תרצי בכך. כתבתי את זה לפני הרבה שנים כך שאל תדאגו :-) [ליצירה]
- [ליצירה] רק מי שמאוהב מסוגל להעריך שיר אהבה [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאד [ליצירה]
- [ליצירה] א. הרב אבינר עצמו מצטט מספרות העולם (גם הספרות היפה) לרוב (ולא כדי לנגח) ב. הוא לא ניזוק מקריאתה ג. אני יכול גם לא להסכים לקביעותיו (הרב ליכטשטיין לדוגמא, שהינו בלי ספק אחד מגדולי הדור הוא MA בספרות אנגלית ונוהג לצטט משם) ד. לא היתי רוצה לפתוח דיון פה על יחסנו לתרבות הכללית מה גם שזהו דיון שתמיד היה ביהדות (הרציונליסטים מול המקובלים בספרד, הרא"ש מול חכמי ספרד, ההשכלה היהודית באיטליה ופארה הרמח"ל, משה מנדלסון ומתנגדיו ואף תלמידי הגר"א (האחים מדובנו ומנשה מאיליה במיוחד) ואף הגר"א עצמו ומתנגדיהם. ובכלל, כל מקום שנתנו ליהודים להשתתף בתרבות הכללית הם השתתפו בה והמיתוס שפעם כולם היו חרדים- במובן של היום- הוא שקרי...) ה. אני בן 20 [ליצירה]
- [ליצירה] נחמד ביותר1 [ליצירה]
- [ליצירה] כנראה זו המהפכה הרוסית שעושה קאמבק ... יש אימרה חכמה שאומרת: ההסטוריה תמיד חוזרת על עצמה : אך, אם פעם כטרגדיה פעם שניה בתור קומדיה [ליצירה]
- [ליצירה] כשמסתיימת הרדיפה המתמדת, מסתיימים החיים. רדף [ליצירה]
- [ליצירה] זה אישי? כך או כך, הזדהתי עמוקות [ליצירה]
- [ליצירה] נראה לי שהיא מתגעגעת לאותם זמנים של תמימות... [ליצירה]
- [ליצירה] כל שירתו היא כזאת "קטעית" [ליצירה]
- [ליצירה] שמואל י. מזכיר לי את אותו ספור על המגיד הנודד שרק דרשה אחת היתה באמתחתו - על אודות פרשת קורח. אך, כיוון שלא כל שבוע נקראת אותה הפרשה, לפני שהיה עולה לדרוש, היה עושה עצמו כמחפש את קופסת הטבק שלו והיה מצהיר: "הרי היא נעלמה כאילו בלעתה האדמה - ממש כמו את קרח! אפרופו קרח..." [ליצירה]
תגובות