כי השלהבת בנשמתו של יוצר לא יכולה לעצור במהלכה מעלה מעלה...לבעור!
זהו גורלו של משורר...
הכתיבה שלך נורא עדינה ונדמה שכאילו בשקט אתה חודר לנשמות של אחרים...ונוגע...
בהערכה רבה
פרח בר.
[ליצירה]
כי השלהבת בנשמתו של יוצר לא יכולה לעצור במהלכה מעלה מעלה...לבעור!
זהו גורלו של משורר...
הכתיבה שלך נורא עדינה ונדמה שכאילו בשקט אתה חודר לנשמות של אחרים...ונוגע...
בהערכה רבה
פרח בר.
[ליצירה]
אספר דבר מה:
המשורר הלאומי של רוסיה , אלקסנדר סרגייוויץ פושקין, מסיים (ואני מדגיש- מסיים) את הפרק החמישי ב"רומן בשירים" שלו - "יבגניי אונגין" , בפרולוג פסאודו-קלאסי בסגנון :
עתה אשורר עלילותי העלם וכו' וכו'
הו המוזה הדריכי עטי לבל אכשל וכו' וכו'
והוא חותם את הפרולוג הזה במילים:
"אמנם באיחור אך כתבתי פתיחה"
ודוק
[ליצירה]
בזמנו כתבתי על כך תגובה באנגלית (לא הייתה תחת ידי מקלדת עברית) וחבל שמחקוה
כתוב יפה מאד:
הן מבחינה צורנית : המשקל האחיד והחריזה (חבל שלא כתבת יותר יצירות כאלה כי בהחלט יש לך לזה כשרון)
הן הנושא : תנ"כי אצילי וקלאסי
והן מבחינת התוכן:
כאבה של וושתי שאנו כ"כ אוהבים להשמיץ כי אינה "משלנו"...
תגובות