רקע חדש וארצי-ישראלי לווינדוס 1
עוף עם פלאפון
-
האמת אני חייזר, אבל אני לא מספר את זה לאף אחד כדי שימשיכו לחשוב שאני בייניש בשיעור ו' ...
לקט יצירות
- ...שהחזרת בי טהורה היא...
- ט באב...
- בחזרה לבית הישן. / כי אני – לא בתומי הלכתי.
- "עוד היא שמה בהרי יהודה..." חלק ב'
- רקע חדש וארצי-ישראלי לווינדוס 2
קשור אלי
- [ליצירה] גם זה [ליצירה]
- [ליצירה] לא. זה לא מהונדס. ['ערוך' בלעז...] כמו שיצא מהמצלמה. אם זה היה מהונדס השמיים היו קצת יותר כחולים. ולעומת זאת, סתם לידיעה, הרקע של 'איכס-פייי' -כן- מהונדס. ^..^ מיאו. [ליצירה]
- [ליצירה] זה עוד יותר יפה. ישר כוח. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה. יש לך קומפוזיציה טובה עלי לומר. למרות שהיה יכול להיות יור יפה--קצת פחות שמיים ויותר ארץ.. [ליצירה]
- [ליצירה] וואי, יפה :-) [ליצירה]
- [ליצירה] זה מהונדס? ערוגה, שבכל הנוגע לחזותי ועוד ירוק, היא אוהדת מראש. [ליצירה]
- [ליצירה] // תודה רק צריך לזכור שבארץ אין כל כך 'קצת פחות שמיים ויותר ארץ' - אלא 'קצת פחות שמיים ויותר ארץ+כביש+מכוניות חונות+אספלט+גדר'... אפשר לראות למטה במרכז את הפינה של החומה... 'מעל לקיר בטון...' [ליצירה]
- [ליצירה] אשרי מי שעיניו רואות את מה שמונח לנגד עיניו. לא זכרתי שיש לנו ארץ יפיפיה כזו. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי! : ) פשוט נוף מחייה... תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] . פשש... מדהים. [איפה?] [ליצירה]
- [ליצירה] גמני. [אם אני כבר בסבב שירים איך שהוא...] הנה דוגמא ליצירה לא מנוקדת... נו! אתם רואים איזה יופי זה יוכל להיות?? בלי כל מני ח ו למים שעושים רווחים נ ו ראיים באמצע המילים... ספציפית - אילו לא הייתי עייף... כמה זה נושא חשוב... אווירה קשה של יאוש בין השורות נקראת. אווירה כזו של 'הנה גם שעוזרים לי זה לא עוזר...' גם שעולים למיים - טובעים שוב בחזרה... זה כל כך קשה... כי זה כמה לא נכון.... כמה שלפעמים נפילה זה דבר חשוב... כמה לפעמים צריך להרוס בניין קטן כדי שיהיה מקום לבניין הענק שלנו.... רחשי לב קשים, מזעזעים. 'להנאתי'. הו - כמה שזה מוכר. להנות מהתלונה, מהיאוש, מההרגשה הקשה, מהצומי שנובע משידור המסכנות.... זה ממכר ממש. זה ארס של נחש. ברור שכיף ייותר להתלונן... הכי קשה זה להתמודד... בשביל זה צריך אומץ - גבורה - לתת איזו שהיא הקרבה מהעצמי אל האלוקי. כדי להוריד קדושה. מה גם, אופטימי מאוד. אם הגעת לחלק -הזה- כבר בתשס"ד - - מובטחני שהתשס"ה לא תהיה אפילו 'יותר טובה' כפתרון ותשובת המשקל ליצירה זו - אלא הרבה יותר מזה. כי הפתרון כבר כל כך קרוב..... [מצפה מאוד שהוא גם יצטרף איך שהוא ליצירה זו... לא אוהב כבר יצירות חסרות סוף או פתרון...:-)] [ליצירה]
- [ליצירה] מה??? אני?!?!?!?!!? נודניק?!??!?!?! ולא סתם נודניק אלא נודניק ישן??!?!?!? [אז מה אם אני כל הזמן יושן בשיעורים! אז מה!!!]:) סתם סתם.. תודה:) טוב לדעת שאיך שהוא אנשים מצליחים להגיע לארכיון אי שם במחסן איפה שהיצירות שלי נמצאות..:) ונועה - נכון. ואפילו נכון מאוד. זה אפילו מזכיר לי איזה משו מאיזה שיעור שלמד...[טוב טוב בלי להתמרח סתם... ] - בקיצור... נכון. [קשה יש רק בלחם, וגם אותו אוכלים...]:) [ליצירה]
- [ליצירה] נו - אז בדיוק מה שאמרתי. ברגע שמשנים את כל השיר הזה לנימה צינית - הוא בסדר... [ליצירה]
- [ליצירה] כן אני בעד. אחרי הכל אנחנו לא כופים איזה שהוא 'קו זצ"ל' על כולם וקוברים את השאר מחוץ לגדר. שמואל - מותר לך להתבטא. אבל רק תשמע רגע מה אני חושב על ההתבטאויות האלה שלך..... .... :-) [ליצירה]
- [ליצירה] אאוץ'. מדהים איך שהיצירות האלו מתחילות להגיע עוד ועוד עם הזמן... [האמת זה עוד בסדר... מישו פעם יצא לו לשמוע את שירי הפיגועים של חלק ממשוררי משיב הרוח??? משו מ-ז-ז-ע-ע-ז-ז-ז-ע-ע-ע!!!! איך הגענו למצב כזה??? זה מה שאתם מרגישים?????] הרבה פעמים זה גם נוקף אותי, האם לכתוב על זה או לא... חשוב לכתוב על זה, לבטא את הרוחניות שבזה. את הזעקה לקב"ה. הזעקה. הבקשה. התחינה. אל מרומי השמיים. שישמע. אולי דרך האותיות. השורות. אבל בד בבד- - המילים האלו, התגים, הנקודות - מכוונות אלינו. שנשמע אותן אנחנו. חשוב מאוד מאוד מאוד מאוד עם היצירות האלה שלא ישארו גלמודות, [כי זה כמו להרדם באצמע האברבנל...] לשים ולהוסיף גם את הפתרון. את התשובה. התשובה האמיתית לכל זה למצב הזה. התשובה - שאנחנו נותנים לעצמנו איך להתמודד ומה לעשות, התשובה - שהקב"ה נותן לנו - שהיא היא האמת, והוא, רק הוא, המנחם. 'המקום ינחם אתכם'. המקום. הרבה אמונה צריך בדור הזה, הרבה. בשביל זה אנחנו פה- לכתוב. לכתוב אמונה. [ליצירה]
- [ליצירה] המממ... פשוט חזק. אני חושב שמתאים גם להוסיף את מיקום הקטעים... בכל אופן - מסכים ומצטרף! [ליצירה]
- [ליצירה] או. מוכר מאוד מאוד מאוד, וקרוב מאוד מאוד מאוד... מרגיש כאילו אני כתבתי את זה למישהו בעצמי, או שמישהו כותב את זה בעצם לי... [אני עדיין מתלבט בזה..] אפילו את השימוש ב'ילד' מזכיר לי את עצמי ואיזה חבר שלי... המקרה עצמו נורא, למרות שהוא אול נפלא גם, אך הוא נורא... ולא סתם ישנו סיפור חסידי (שביססו עליו את האלכימאי) ש'תלך לסוף הודו תמצא אוצר מתחת לבית שלך בסוף...'... מצב שכזה הוא מצב קשה ומורכב, צריך הרבה סיעדתה דשמייא כדי לצאת בסוף מזה באמת ובשלמות... מעלה נקודה אמיתית ונכונה.. עשוי טוב שיר! [ליצירה]
- [ליצירה] ... חזק. [סליחה - 'חזק!'] חזק ואפילו ממלא. כל הקורבנות כולם והאבלות כולה, על ירושלים תהא, עד שתנוחם... [וכמנהגי - רעיונות: פיסוק, למקצע אותו מעט יותר [למשל, בפסקה של הכהן הפיסוק ממש קשה {זורם מדי מהר למרות שיש מעברים בין מחשבות מנוגדות}] ובפסקת סיום, להפריד אותה [עוד אנטר...] ואולי את המשפט סיום לחתוך [כי ה: והאנטר עושים הפסקה גדולה מדי...וגם מילת הניגוד חותכת מעט] משו כמו: שבר את הלבבות... והמבטים של כולם אמרו - "...זוכה ורואה בבניינה..." [או להפריד לגמרי בגלל שיש ניגוד, או לא להפריד כלל בגלל שאין... משו כזה...})] ירבו יצירות כאלו בצורתנו. [ליצירה]
- [ליצירה] הממ... תחשובות ברורות וחשובות, עוברות לכולנו בימים האלה. קשה 'להתחבר' לדברים האלה בכח, ולפעמים אנחנו יושבים ומשתוממים אל מול הקינות של ט' באב, המרוחקות כל כך... אך עדיין - חסר לי מאוד ביצירה הזו - תשובה. [אולי זה בגלל שאני פשוט לא יכול עם יצירות קצרות...] - חסר תשובה. העלנו את השאלה - מעולה. אבל עכשיו מה? עכשיו צריך גם לתת תשובה. או לפחות כיוון. נכון, קשה להתחבר, נורא קשה. וגם כשסוף סוף אנחנו הישראלים מצליחים לשתוק למשך 2 דקות - ואולי לנסות לחשוב ולהתייחד מעט עם האהובים המזהירים [ולא סתם 'למלמל' איזה פרק תהלים, שאפשר למלמל גם אחר"כ...] - אז הכל מתערפל ושום דבר לא עולה... נכון, זה קשה - ועדיין אחד אנו, והקשר הכלל הישראלי שלנו הוא בל ינותק. גם כשנחשוב שהוא כן - מחוברים אנחנו אכן. ...ולפעמים, כשתמשע את הרב, שר בקול שבור על הרצפה ובבכי את 'בצאתי ממצרים/בצאתי מירושלים' - פתאום אתה תבין, פתאום כל המילים יתגשמו אל מול עיינך - ותראה עד כמה שזה לא רחוק... עד כמה שזה מתחבר עד היום... ועד כמה 'צאתי מירושלים' זה גם קרה אתמול, ושלשום ועוד הרבה פעמים נוספות... ואז אתה כבר לא תוכל לבכות... וכשהרב יסיים את השיר הנורא הזה, ותזדעזע כולך - פתאום שיר אחר יעלה לך, ותמונות של אותה ירושלים יעלו מולך - אך רק לא בוערת ונשרפת, אלא בוהקת מזהב נחושת ושל אור - לא אור יקרות וקפאון, אלא אור של גאולה ושל תקווה... ופתאום, כל השיר הזה יהיה אחרת... למרות הסיום הנורא שלו - אתה תחייך... תחייך לעצם זה שאתה יכול לשבת איפה שאתה יושב ולשיר אותו ולבכות אותו... ... שהנה פתאום - אכן, לכל שיריך - אני כינור.... [ואז אתה תלך למחשב ותכתוב על החלום שחלמת בלילה ותקרא לזה 'חלום - 0.166666 מנבואה...' ^_^] [ליצירה]
- [ליצירה] אהההה חברה!! שברו פה שיא!!! זה יותר ארוך אפילו מהיצירות שלי!!!! ועוד לא 'סתם ארוך ומרוח' אלא 'ארוך ואיכותי'! <משתומם בהלם קרב טוטאלי על הרס המחשבה שאני הוא זה שכותב פה הכי כאורך הגלות... אבל מסתבר שמישהו כותב פה כאורך הגאולה.... [תרתי משמע..]> [ליצירה]
תגובות