[ליצירה]
יאיר, הזכרת את הרב קוק, אבל דומני שלא בהקשר הנכון. אתה מדבר על *ספקנות* ואילו מה שציטטת בשם הרב בדבר ברור האמונה קשור יותר לתפקיד הכפירה שירדה לעולם במאות האחרונות. אתה לעומת זאת מדבר על תחושות וחויה אישית.
יותר מתאים אולי הוא הציטוט הבא מדברים שכתב הרב על עצמו בעקבות דברים שאמר עליו הסופר י"ח ברנר:
"מי שאמר עלי כי נשמתי קרועה, יפה אמר. בוודאי היא קרועה. אי אפשר לנו לתאר בשכלנו איש שאין נשמתו קרועה. רק הדומם הוא שלם, אבל האדם הוא בעל שאיפות הפכיות, ומלחמה תמיד בקרבו.
וכל עבודת האדם היא לאחד את הניגודים שבנפשו על ידי רעיון כללי, שבגדולתו וברוממותו הכל נכלל ובא לידי הרמוניה גמורה".
שנזכה.
[ליצירה]
יפה!.
נדמה לי שיש סתירה בין שם השיר לתוכנו. אולי זה יכול להצביע על הבלבול בו אנו מצויים בכל הקשור למקדש.
לשאלתך "לשמחה מה זו עושה" חשבתי שאולי השאגות האלה בעומקו של דבר הם סמל לכך שבאמת אנחנו קצת שמחים על זה שבית המקדש חרב, ברוך ה'.
[ליצירה]
"...והיה הולך זמן רב. אחר כך ראה מבצר (שקורין 'שלאס')..והמבצר היה נאה ומתוקן ומסודר מאוד...ובא לפלטין אחד...והיה שם נאה ויפה מאוד...וראה שם מעדנים ומאכלים טובים...והיה שם רעש גדול ושמחה גדולה...
אחר כך הציצה המלכה וראתה אחד ששוכב בזוית והכירה אותו. ועמדה מכסאה והלכה לשם ונגעה בו ושאלה אותו: אתה מכיר אותי. והשיב לה: הן, אני מכיר אותך, את היא הבת מלך שנאבדה. ושאלה אותה האיך באת לכאן? והשיבה: באשר שאבי המלך נזרק מפיו הדיבור הנ"ל. וכאן המקום הזה ל א ט ו ב."
(מעשה מאבדת בת מלך, ספורי מעשיות משנים קדמוניות, ר' נחמן מברסלב)
תגובות