בצידי הדרך
פגרים מפוייחים
של קרח
דְרוּס אגזוזים
ובובה עם גזר, חסרת חיוך.
עדים אילמים
למותם
של המשחקים
שאהבנו לשחק.
למותן
של מלחמות
ללא מתים.
ובכל בוקר כזה,
כשהכל עטוף
בשמיכה לבנה
וכולם חולמים עתיד,
אצלי,
הכל כבר נמס.
ממזר פרחים
-
ממזר פרחים כואב,זה מה שאת אוהבת...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אהבתי בעיקר את הבית הראשון, אבל גם באופן כללי השיר נפלא. [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר. גם אני לא אוהבת שלג. (למרות שפעם קיבלתי אחד במתנה ליומולדת) [ליצירה]
- [ליצירה] - אני רוצה להגיב, אבל אני לא יודעת איך, מאיפה לתחיל לאכול את זה. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי של תיאור... [ליצירה]
- [ליצירה] בלי מילים כי אין מילים. פשוט יפהפה. [ליצירה]
- [ליצירה] ממז, תשמור על עצמך, הא? (לא יכולתי להתאפק. הייתי חייבת להשאיר אזשהוא חותם במקום שאני חוזרת אליו שוב ושוב.) [ליצירה]
- [ליצירה] . מסתבר שאני לא צריך לשמור על עצמי, יש מי שעושה את זה בשבילי טוב ממני. אני חייב לך ,ערוגת מלכות. פרינץ. [ליצירה]
- [ליצירה] וחוץ מזה ירון, הבית השני אכן ממוקם כרונולוגית לפני הבית השני אבל הטענה שבשיר היא שבכל בוקר לבן, כשיש שמיכה לבנה (ביטוי שמסמל קצת אופטימיות וגם אתה עלית על זה) אני יודע שהכל יראה כמו בית א'. אם אתה רוצה להמשיך לדון... ונשמח חוץ מזה לראות את יצירותיך באתר. רק לשם גיבוי לתגובותיך. [ליצירה]
- [ליצירה] סליחה ירון, אבל שוב אני נאלצת לחלוק עליך. א. גישה "פסאודו ילדותית"? מותם של המשחקים, מלחמות ללא מתים, ואפילו סיום השיר, פסימיות ללא עתיד, הרבה דברים אפשר לכתוב על זה, בין היתר "יומרני ומחוייט" אבל פאסודו ילדותי זה לא.להפך, זהו שיר מפוכח על התבגרות. ב. ניתוח מעברי הזמן שלך מעניין, אבל לא נאמן לתמונת המצב הכרונולגית שתוארה בשיר- אולי, אם היינו רוצים להיות קטנונים עד אימה היינו תוהים איך הכל מלא בשלג ואם זאת הקרח כבר מפוייח, אבל בהתחשב בחורף הירושלמי, שעם כל הכבוד לו, זה עדיין לא סיביר, זה ייתכן. ואנחנו הרי לא רוצים להיות קטנוניים עד אימה. ג. לגבי ההמשך- אולי כפלים לשונים זה לא הסגנון שלך (מה הסגנון שלך באמת? לעולם לא נדע) אבל החלוקה של המשחק מלחמת שלג לשני חלקים: המשחקים והמלחמות הוא בעיני גאוני. ד. אני מצטרפת לדעתך שיש כאן שני חלקים בשיר, ולכן המעבר בין הדימויים של האגזוזים המפוייחים לבין השמיכה הלבנה דווקא מדוייק ונאמן לרעיון של השיר על התסכול מנקודות המבט השונות, כשולם נהנים ואתה לא חלק מהיופי הזה. חלק א' הוא הסובייקטיבי, ואילו חלק ב' מספק את המבט האובייקטיבי של המציאות. מעבר חשוב וכתוב היטב. וכפי שכבר כתבתי, ממז, תשמור על עצמך. בעיקר כשזהבי עצבני. [ליצירה]
- [ליצירה] אתה כותב משהו... קראתי גם אחת מהתגובות שלך לאחת היצירות של חטף סגול...-וואי איך נקרעתי.... [ליצירה]
- [ליצירה] כאילו מה... מודה, לא ירדתי לסוף דעתך, ובכל זאת, "כשגילה שאמא שלו לא תחזור סוף יום העבודה אליו אלא לבוראה הוא החליט שמשהו לא בסדר" משהו לא בסדר?!?!?!?!?! תחושות של אנשים בשואה,אני משער, היו קצת שונות, כמו כן, נראה שכל המשקעים שנשארו לו מהשואה ומלחמות ישראל הם כלב עם כדור בראש.. לא משכנע, צר לי... [ליצירה]
- [ליצירה] . תסלחי לי טלי, אבל מה נזכרת פתאום, אחרי עשר שנים? חוצמזה בשם איזה ציבור את מתנצלת? ומי הם אותם "הם" שצעקו חמס? אני מכיר אחד שביצע את הרצח ועוד כמה שעזרו לו. לא מכיר "הם". אמנם הדיון הזה כבר מרקיב בקבר (בכל זאת, 10שנים) אבל אם שיר כזה מופיע עכשיו, ראוי גם להגיב לו עכשיו. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את "ואני- כשראיתי רציתי לבעוט". רק את זה. מדהים שאחרי שהסצנה נגמרה, יכולנו לנתח כל צעד, אמירה, או התנהגות ולשייך אותה לבנאדם. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו אלי, חתיכת עבודה עשית כאן! ואפילו העלית את רועי זמיר מהאוב כאן באתר... "שקויעח עצום". [ליצירה]
- [ליצירה] . יפה אורי, יפה מאד. ההקבלה עשויה טוב, אהבתי את המשחק עם הקנים. [ליצירה]
- [ליצירה] בעיקר לנושא אלומותיו. קראתי את הביקורת, שנראית עניניית, אבל את התשובות שלי אחרים כבר נתנו, אם לגבי סיווג היצירה ואם בכלל. את היצירה הכנסתי ע"י הקראה למישהו בטלפון כך שנפלו כמה "שיבושונים" אותם תקנתי כבר. השיבוש המרכזי הוא שם היצירה, כשבאמת "חייל דתי מת" זה סתם שם שאולי מנסה לתת "פוּש" לרגש, והשם המתוכנן היה, כפי שתקנתי "חייל דתי מת. מרכזית". גם את המשפט האחרון שיניתי, אם כי לא בהרבה, אבל לפחות אליו התכוונתי. נפגש בשמחות בלבד. אגב,יקח זמן עד שאהיה נגיש שוב להגיב. [ליצירה]
- [ליצירה] . איזהו גיבור הכובש את יצרו. מה שכן,לדעתי הכותרת לא מתאימה ליצירה, יש בה שנינות שלא שייכת לכאן. [ליצירה]
- [ליצירה] אם הזכרת פסיכומטרי אתה יודע לעמוד על ההבדל בין ילד חוקי ללחם חוקי? חוצמזה שילד זה בכלל מישהו אחר. אני נשאר ממזר חוקי. [ליצירה]
- [ליצירה] מה??? אני לא שומע... אורי, שוב אתה מתחיל? עוד לא עברנו את הגיל? אתה כותב שירים על חָיִל גם ביום וגם בלָיִל ואז עוד מאשים אותי על הז'רגון הצה"לי? ולגבי שטיפת אוזניים אני עושה זאת פעמיים צמוד לכל צחצוח שיניים (וכל זה- פעם בשנתיים...) [ליצירה]
- [ליצירה] . זה כתוב יפה מאד. הדימוי לתפוי טם-טם נראה קצת לא קשור לשאר הדימויים והביטויים היפים. עדיין, עם כל התיאור היפה, נראה שהסיטואציה עצמה לא כ"כ מרגשת- השכנים מלמטה נתקעו בחדר,שזה באמת לא טרגי או מסעיר, וגם חילול השבת, שנראה שהיה מהותי לילד לא קרה בסופו של דבר. הכתיבה מקסימה אבל יכול להיות שפספסתי משהו. [ליצירה]
תגובות