בצידי הדרך
פגרים מפוייחים
של קרח
דְרוּס אגזוזים
ובובה עם גזר, חסרת חיוך.
עדים אילמים
למותם
של המשחקים
שאהבנו לשחק.
למותן
של מלחמות
ללא מתים.
ובכל בוקר כזה,
כשהכל עטוף
בשמיכה לבנה
וכולם חולמים עתיד,
אצלי,
הכל כבר נמס.
ממזר פרחים
-
ממזר פרחים כואב,זה מה שאת אוהבת...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אהבתי בעיקר את הבית הראשון, אבל גם באופן כללי השיר נפלא. [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר. גם אני לא אוהבת שלג. (למרות שפעם קיבלתי אחד במתנה ליומולדת) [ליצירה]
- [ליצירה] - אני רוצה להגיב, אבל אני לא יודעת איך, מאיפה לתחיל לאכול את זה. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי של תיאור... [ליצירה]
- [ליצירה] בלי מילים כי אין מילים. פשוט יפהפה. [ליצירה]
- [ליצירה] ממז, תשמור על עצמך, הא? (לא יכולתי להתאפק. הייתי חייבת להשאיר אזשהוא חותם במקום שאני חוזרת אליו שוב ושוב.) [ליצירה]
- [ליצירה] . מסתבר שאני לא צריך לשמור על עצמי, יש מי שעושה את זה בשבילי טוב ממני. אני חייב לך ,ערוגת מלכות. פרינץ. [ליצירה]
- [ליצירה] וחוץ מזה ירון, הבית השני אכן ממוקם כרונולוגית לפני הבית השני אבל הטענה שבשיר היא שבכל בוקר לבן, כשיש שמיכה לבנה (ביטוי שמסמל קצת אופטימיות וגם אתה עלית על זה) אני יודע שהכל יראה כמו בית א'. אם אתה רוצה להמשיך לדון... ונשמח חוץ מזה לראות את יצירותיך באתר. רק לשם גיבוי לתגובותיך. [ליצירה]
- [ליצירה] סליחה ירון, אבל שוב אני נאלצת לחלוק עליך. א. גישה "פסאודו ילדותית"? מותם של המשחקים, מלחמות ללא מתים, ואפילו סיום השיר, פסימיות ללא עתיד, הרבה דברים אפשר לכתוב על זה, בין היתר "יומרני ומחוייט" אבל פאסודו ילדותי זה לא.להפך, זהו שיר מפוכח על התבגרות. ב. ניתוח מעברי הזמן שלך מעניין, אבל לא נאמן לתמונת המצב הכרונולגית שתוארה בשיר- אולי, אם היינו רוצים להיות קטנונים עד אימה היינו תוהים איך הכל מלא בשלג ואם זאת הקרח כבר מפוייח, אבל בהתחשב בחורף הירושלמי, שעם כל הכבוד לו, זה עדיין לא סיביר, זה ייתכן. ואנחנו הרי לא רוצים להיות קטנוניים עד אימה. ג. לגבי ההמשך- אולי כפלים לשונים זה לא הסגנון שלך (מה הסגנון שלך באמת? לעולם לא נדע) אבל החלוקה של המשחק מלחמת שלג לשני חלקים: המשחקים והמלחמות הוא בעיני גאוני. ד. אני מצטרפת לדעתך שיש כאן שני חלקים בשיר, ולכן המעבר בין הדימויים של האגזוזים המפוייחים לבין השמיכה הלבנה דווקא מדוייק ונאמן לרעיון של השיר על התסכול מנקודות המבט השונות, כשולם נהנים ואתה לא חלק מהיופי הזה. חלק א' הוא הסובייקטיבי, ואילו חלק ב' מספק את המבט האובייקטיבי של המציאות. מעבר חשוב וכתוב היטב. וכפי שכבר כתבתי, ממז, תשמור על עצמך. בעיקר כשזהבי עצבני. [ליצירה]
- [ליצירה] אתה כותב משהו... קראתי גם אחת מהתגובות שלך לאחת היצירות של חטף סגול...-וואי איך נקרעתי.... [ליצירה]
- [ליצירה] והרי התפלספות: בשירו של סטינג שיחי'- "S.O.S" הוא כותב שהוא נמצא על אי בודד, ואת המצוקות הפנימיות שלו הוא שולח בתוך בקבוק, שכל העולם ידע כמה רע לו. (ויש שקישרו לאדם על סף התאבדות). השיר מסתיים בכך שהוא קם בוקר אחד ו "DON'T BELIEVE WHAT I SAW..." הוא מגלה על החוף מיליוני בקבוקים שנשלחו אליו, ומסתבר שגם כל העולם שבוז. (וזה במילים שלי...) בקיצור, טוב לדעת שאנשים שולחים בבקבוקים גם עובדות אופטימיות (אם כי נוגות משהו..). נראה שהילד וסנופקינו הקטן נמצאים במצב משפחתי שלא היה מאפשר לשלוח לך בקבוקים עם תחושות דומות, וחבל. אני, לצערי, נמצא עם הסנופקין וילדו באותה הסירה (הלכנו לאיבוד בים...) ולשלושתינו אין אי לנוח עליו. אוי בעיית הרווקים... בכל אופן אשלח לך איחול של דודות: שתזכי להקים בית נאמן על האי... אשמח לשלוח סידור פרחים לחתונה... עלי והצליחי- ממזי.פ. [ליצירה]
- [ליצירה] לץ קוֹנטיניוּ "בשם הדקדוק", מיס הדס היקרה- הרשי לי לרשום לך כאן הערה מה זו המילה הזו "ההנתי"? האם רצית לרשום "האנטי"? כי אם כן אז טעית,בשתי אותיות אבל אפשר עם זה גם כן לחיות. יוסף שמח ינחל אכזבה, החרזן השני הוא כמובן האבא, וצריך לאכול הרבה קש בדרך לתואר הזה המבוקש. ולך אדון אורי אזרוק עוד מילה- אני מגיע בעסקת חבילה: לא חרזן או ליצן לפי הלקוח- אלא ממזי כולו- אז את זה לא לשכוח... וחובה להזכיר שעכשיו חנוכה שידעו הקוראים, כל פיסקה ופיסקה מתי נכתבה ובאיזה הקשר וידעו את הכל לעלילה לחבר. אז כל טוב לכולם,נפגש בשמחות (אורי,תגיד, למרב יש אחות?) [ליצירה]
- [ליצירה] לקצת אחרת אנחנו השתמשנו בבית עד לפני משהו כמו שלש שנים, כשממש כל אחד קנה פלאפון והתחלנו לפתח שרירים מיותרים באצבעות...(שני המכשירים עדיין ברשותנו, לכל המרבה במחיר). [ליצירה]
- [ליצירה] בהחלט רעיון מקורי, לא הבנתי עד שלא ראיתי את התגובות. (אולי כדאי להגדיל את הפונט של המספרים או פשוט לקרוא ליצירה 17:38) [ליצירה]
- [ליצירה] . מקק וילד,אני לא יודע לאן אתם חושבים שהגעתם... נושא, כדאי שתירגע. מביניש שעושה שנה וחצי,מצביע מפדל, נועל ניו באלאנס,יש לו קהתי ירוק בכיס, הולך להפגנות ולאבא שלו באוטו בתחנה ששמורה במס' 1 זה ערוץ 7. אה, ולאחותו קוראים תחיה. [ליצירה]
- [ליצירה] . מסתבר שלמרות תכנית ההנתקות ימ"ש היצירה ממשיכה ללבלב בגושקה, יפה. אגב,הייתה בעזריאלי מסיבה אלטרנטיבית על פי חזונו של מרן הרב קוק- "בין חושך ואורות"? לענייננו: תראי, אף פעם לא הייתי רווקה אז אני לא יכול לשפוט אבל אפשר וצריך להוציא את הרגש גם לפני שההוא יבוא ויאמר. אפשר להתרגש באירועים, אפשר למלא את הבפנוכו גם מריצה על החוף (מה יפה במריצה על החוף? לא משנה...). אלו לא דברים מיותרים. בחולופן בהצלחה בהמשך. ממז. (ובעז"ה מישהו גם יבוא ויאמר מתישהו. טפו טפו טפו. :) ) [ליצירה]
- [ליצירה] ביקוֹראתי יש בעיה קשה עם החריזה: "קודר-עוצר-עובר-קָר- לדבר" ודלעתי אחד ה"אף"ים מיותר. גם המשקל בעייתי,הקראתי את זה לעצמי וזה הפריע לי. הדימוי עם הכנפיים נראה תלוש מהיצירה, כאילו הגיע משום מקום. [ליצירה]
- [ליצירה] . בהחלט נכנסת חזק לקטע,טוב שלא קראת לעצמך אוסקר. [ליצירה]
- [ליצירה] ראו איזה יופי, בעל התותב לא רק צילם, גם בחרוזים כתב! וגם אם בשופ של הפוטו ערך, בסופו של דבר, הוא יוצר מוערך, ששולח ידו אל צמצם ועדשה ובורא מהמציאות ברייה חדשה. ונותן כותרות וחורז חרוזים ומשלב לו רומן עם דוכן תפוזים. (תמרים, אבל מי סופר...) ברוך הבא בצל קורתנו פרסם קורותיך,זה לקורת רוחנו! [ליצירה]
- [ליצירה] חג שמח אלי, דבר ראשון, שנשמע רק בשורות טובות. דבר שני: תיקונים חיוניים: "קינה", לא "קנאה".כתבתי על זה גם ל"מערכת צורה", שהיו צריכים להעיר לך לפני אישור של דבר כזה רגיש. "נודענו בבשורה המרה" זה לא נכון בעברית. "נודעה לנו הבשורה המרה" או "נתבשרנו בבשורה המרה" או כל דרך אחרת שתרצה לומר את זה. "מי בחרב ומי בחיה", לא "בצרה". אני גם לא בטוח עד כמה תקין לומר "ואך כמו". אני חושב שכששולחים יצירה, במיוחד כזאת ובמיוחד כשמקדישים אותה למישהו, כדאי להקדיש לה יותר תשומת לב ולא ישר לשלוח. שוב חג שמח,ואני מקווה שטוב לך במקומך החדש. פויר. [ליצירה]
תגובות