אנחנו השתמשנו בבית עד לפני משהו כמו שלש שנים, כשממש כל אחד קנה פלאפון והתחלנו לפתח שרירים מיותרים באצבעות...(שני המכשירים עדיין ברשותנו, לכל המרבה במחיר).
יוסי סידר סיפר כשהם חיפשו טלפון כזה הרבה זמן לצילומי "מדורת השבט".
שאול- היא צולמה לפני חצי שנה בנגריה בשוק הפשפשים. בעל הנגריה כמעט שבר לי את המצלמה, ככה שאני לא מתכוונת לחזור לשם בשביל החצי סנטימטר שחסר... :)
ממש נוגע ללב.
את עושה דברים ממש יפים בש/ל!
חשבתי, אולי היה מעניין לחתוך בגסות את התמונה גם מימין, על הטלפון, כדי להדגיש יותר את הקיר.
והזכרת לי משהו מצחיק בתגובה שלך: לפני שבועיים בערך הלכתי לגן הציבורי לצלם ילדים. התחלתי לעשות איזה בוק על איזה ילדה חמודה אחת שישבה מולי על מגלשה וחייכה לי, ופתאום הגיע איזה רוסי ענק, ואמר לי (תדמייני את המבטא הרוסי הכבד): "למה אתה מצלם? זה ילדה שלך? תצלם ילדה שלך!"
ואני רק ניסיתי למלמל משהו לא ברור על כך שאני אוהב לצלם...
[ליצירה]
לקצת אחרת
אנחנו השתמשנו בבית עד לפני משהו כמו שלש שנים, כשממש כל אחד קנה פלאפון והתחלנו לפתח שרירים מיותרים באצבעות...(שני המכשירים עדיין ברשותנו, לכל המרבה במחיר).
[ליצירה]
יוסי סידר סיפר כשהם חיפשו טלפון כזה הרבה זמן לצילומי "מדורת השבט".
שאול- היא צולמה לפני חצי שנה בנגריה בשוק הפשפשים. בעל הנגריה כמעט שבר לי את המצלמה, ככה שאני לא מתכוונת לחזור לשם בשביל החצי סנטימטר שחסר... :)
[ליצירה]
יפה מאוד!
ממש נוגע ללב.
את עושה דברים ממש יפים בש/ל!
חשבתי, אולי היה מעניין לחתוך בגסות את התמונה גם מימין, על הטלפון, כדי להדגיש יותר את הקיר.
והזכרת לי משהו מצחיק בתגובה שלך: לפני שבועיים בערך הלכתי לגן הציבורי לצלם ילדים. התחלתי לעשות איזה בוק על איזה ילדה חמודה אחת שישבה מולי על מגלשה וחייכה לי, ופתאום הגיע איזה רוסי ענק, ואמר לי (תדמייני את המבטא הרוסי הכבד): "למה אתה מצלם? זה ילדה שלך? תצלם ילדה שלך!"
ואני רק ניסיתי למלמל משהו לא ברור על כך שאני אוהב לצלם...
[ליצירה]
יצירה צבאית, איזו הפתעה!
:)
אחדעלאחד, הייתי מציעה להקריא לעצמך את היצירה בקול ולאט, יש הרבה משפטים ארוכים ולא מספיק מלוטשים וחבל. רעיון מעניין והביצוע גם.
ואגב, בטח לא התכוונת אבל נשמע כאילו הרעיון של החתונה גורם לך פאניקה שמעמידה את הרצון לחיות באור חדש, לא?
:)
ערוגה.
[ליצירה]
"מעין "שיר השירים" קטן ואינטימי של איש אחד".
איזה משפט נפלא. אהבתי. אם כי אני חלוקה לגבי תוכן השיר, כל מהותו של שיר השירים הוא הנסיון לגשר בין השפות השונות של הנערה מעין גדי ודודה מארמון המלך בירושלים. בשיר הזה אין דיאלוג, ועל כן קשה לי לראות בו "שיח של בן אדם למקום" אלא להפך. הגדרת האהבה כנסתרת, מאחורי עיקול הדרכים יוצרת, לפחות אצלי, תחושה של שודדי דרכים מאיימים ופחות אהבה, יותר פחד ופחות זריחה המתרחשת אל מול עיננו.
אנחנו רוצים כאן ועכשיו, ואנחנו יודעים מה יהיה מתוק. כל השאר קשה לנו, ועוד יותר קשה לנו אם באמת השלמו שזה "רציתי", עבר שכבר לא יושג.
בקיצור ירון, ההשווואה שלך לתהליך הגאולה ירון נובעת מתוך ראיה צר ומעט בלתי בוגרת של הגאולה, המנוגדת בפירוש למאמרי חז"ל על גאולת ישראל הבאה קמעה קמעה ואף גישות הרואות גם בהבשלת הפרי מתיקות אין קץ.
והערה תוכנית, הייתי מכניסה את "ועם כל זה אחכה לו" כחלק מהשיר ולא דוחפת את הקונטציה עם כפית .
[ליצירה]
למען הרבים.. :)
קודם כל- אני שמחה שכתבת. אבל איזה מן שם זה יפת נתנאל קוך? תנסה להגיד את זה בקול, גם לך יוצא קול של מורה.
אז ככה, זה סיפור עמוס, זה סיפור מעניין, יש בו מטענים ורמיזות והכל, ובכל זאת משהו לא עובר בו. המונולגים של הילד נשמעים כמו ילד בן 9, ואז פתאום הוא מעשן, מכריז על חילוניות, זה לא עובר.
אולי אנחנו כל כך רגילים להעמיס על דמויות מעבר למה שהן, שכבר קשה לנו לקבל דמויות כפשוטן, אבל אם הן כפשוטן ונשמעות כמו אחשלי הקטן למה הסיפור?
עכשיו גם אני נשמעת כמו מורה:
אתה יכול הרבה יותר, זה-ילד-1948.
בשמחות.
ערוגה קוצנית.
[ליצירה]
אני הבנתי את זה אחרת מממזר- על התחושה הרעה שיש לנסיך כשהוא נשאר במקום ללכת. ככה זה שגדלים- צפוף לך בפעמון של זכוכית, שני הרים כבר לא מספיקים לך וגם מהבלורית הבלונדינית לא נשאר הרבה.
הרעיון מקסים. את מוציאה את היצירה מההקשר התמים הידוע, ומציגה באמצעות אותם סמלים ידועים מערכת יחסים סמביוטית וקצת מפחידה. אבל- ריבוי השיבוצים מכניס את הקורא אוטומאטית לעמדת "קראתי את זה כבר, הייתי שם". אלפי שירים נכתבו בהשראת הנסיך הקטן, רק באתר הזה יש בטח 20, אבל כדי לבדל את הרעיון שלך את צריכה או להפחית את כמות השיבוצים, או לקחת אותם צעד אחד קדימה, קצת יותר נועז. כי עד "כלאתי ב כבשים" אי אפשר לדעת שמדובר במשהו אחר.
וגם את, משהו אחר.
זה ודאי.
[ליצירה]
שיח צריך להתנהל באותו מדיום.כתגובה מנותקת מהקונטקסט, היצירה הזאת חסרת כל ערך.
פרוטי, אם את רוצה להביע מחאה, תטרחי להציג על מה ואל מה את מתכוונת. למרות שיאיר היה כאן לעזרתך להביא את הקישור, אני חושבת שזה אמור להיות תפקיד שלך. ואם לא העיקר הייתי האומנות ולא המחאה, אני מצטרפת לנשמת.
תגובות