[ליצירה]
לכמה שניות התרשמתי באמת. אשכנזי ייצוגי המעז להפנות עורף להתנשאות המיותרת והבלתי מוצדקת בעליל של כל אותם "אליטות לכאורה".
חשבתי שבאת לדבר בשמם של אהבת אחים, קבלת השונה ממני ואולי החשוב ביותר- הכרה בעובדה שאת כולנו ברא אלוקים. לכולנו, על מנהגינו וקולולינו, חלק שווה בקידום העולם והגאולה.
ואז בא התיקון.
ושוב התברר שבכל מקום בו עלינו להשפיל מבט, להכות על חטא ולנסות לתקן- אנחנו בוחרים להאשים את האחר.
צודק, זה באמת יותר קל.
[ליצירה]
מוכרחה להתוודות-קשה לי. קשה לי עם שירים שהם רשימת מכולת. אין לי ספק שהיצירה נכתבה ממקום עמוק,כואב ורגיש, ומי כמוני תצעק את המסר שלך בראש חוצות, ועדיין. פרגן לנו קצת יותר מלל בבקשה..
[ליצירה]
אחד הדברים הראשונים שלמדתי בצילום היה, כי לא כל תמונה חייבת להביע משהו. ויותר מכך, רובן המוחלט של התמונות הן בגדר תיעוד ותו לא. הרעיון הוא לעשות את זה בצורה מעניינת ואיכותית (אור-צל, זוויות צילום וכו'), אבל מסר הוא בגדר "מותרות". מה לעשות שלא תמיד נקלעים לך לפריים מתנחל ושמאלני בחיבוק אמיץ..
דעתי האישית? אני ציידת רגעים, ולא צלמת. לכן כל צילום שלי צריך להביע משהו, אם לא מסר אז תחושה. בצילום הזה יש משהו רך ומרגש מבחינתי.
אם לא הרגשת בכך, כנראה שלא הצלחתי להעבירו, ומקבלת את הביקורת באהבה.
[ליצירה]
יאיר.. אני מתאפקת שלא להתחיל ויכוח חדש בינינו.. רק דבר אחד: "קלגסים במדים שחורים ששולחים יד באחיהם"- כאשר אתה קורא לאחיך, יהודי לכל דבר, בשם "קלגס" (ולא אחזור על כינויים גרועים יותר) אתה מוכיח שאתה לא באמת אח לו. אחים אמיתיים דבקים זה בזה גם בזמנים קשים, גם אם הלכו בדרכים שונות. זו הדרך היחידה לעם שלנו, תמיד היתה, לעמוד מול אויבים.ביחד!
[ליצירה]
הביקורת נוקבת מדי לטעמי..
כדתיה ייצוגית מעולם לא דחיתי על הסף שואלי שאלות-פילוסופית-סתם-לעצבן, מעולם לא אמרתי למישהו שלא מן הציבור שלי כי "לא תוכל להבין", (אמת- אם לא נותנים ממנה במינון הנכון,יכולה להיות קטלנית ולהשיג תוצאה הפוכה), ומעולם לא מדדתי בגד מוזר עם חוטים מוזרים (טוב, זה כבר ויכוח אחר לגמרי...).
הציבור שלנו פיתח אהבה גובלת באובססיביות להלקאה עצמית. אולי הגיע הזמן לחשוב ולשקול האם זה באמת חיובי ומפתח,או להיפך.
תגובות