זה עצוב כל - כך לראות
חלום של ילד מתנפץ.
ואז כבר קשה מאוד להבחין
של מי השברים:
חלום
ילד
שלובים זה בזה עד רגע השבירה.
ואולי תגידו:
גם אחרי זה.
דנדוש ביסלי
-
אוהבת עמיחי ומילים קטנות ופשוטות. מנסה לחיות...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] באמת מעלה תחושה של מוות.... ובעצם, זה אכן המוות של החלום. משום מה זה מקשר את זה גם למוות של הילד. אבל לא- הילד לא מת. ובקישור לאחור- גם החלום לא מת. וזאת הפואנטה. כן. הבנתי. אין מוות. רק לכאורה. [ליצירה]
- [ליצירה] מ ד ה י ם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אני מוקסמת מסגנון הכתיבה! זוכרת שאמרתי לך שאני פחות אוהבת מילים פשוטות. אני לא מבינה מה חשבתי לעצמי כשאמרתי את זה?!? את עושה את זה בצורה מעלפת! סליחה. איזה תום לב, לחשוב על יצירה כזו... כל כך אמיתי.......... שאפשר לבכות. עוטף בתוכו תחושת מוות. (משום מה) [ליצירה]
- [ליצירה] באמת אפשר לבכות, כתבתי את את זה כי אחיינית שלי בכתה נורא.... (ותודה...) [ליצירה]
- [ליצירה] וואוו... זה אחד הדברים היפים בילדים, התום הזה... ואי היכולת לנטוש את החלום, גם אחרי שהוא אבוד, עדיין לבכותו... כשאנחנו מתבגרים אנחנו גם למדים להשלים עם המציאות. [ליצירה]
- [ליצירה] זה יפה. אולי קשר עין אחרי זה. [ליצירה]
- [ליצירה] פיזיקה זה לא בדיוק התחום שלי, ואפילו מבלי להבין, אהבתי את המשפט. אהבתי את השימוש במילה "הצטרכתי". זה חשוב כי לפעמים יש אנשים שאצלם זה לא סתם שיגעון, אלא צורך ממש. יפה! [ליצירה]
- [ליצירה] (-: [ליצירה]
- [ליצירה] "ואולי... אתה כה חסר לי, אתה כאן, אתה שם, ובכל זאת אתה כה חסר לי. מה יהיה אם פתאום תבוא אלי....?" [ליצירה]
- [ליצירה] אני חולקת על מי שכתבה מעליי.. ממש אהבתי את הקטע. דווקא התמימות, והשפה הפשוטה לכאורה, היא-היא זו ש"עושה את זה" חמוד מאוד וברור בהחלט. נ.ב. בניו יורק באמת יש בלאגן גדול... [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא יודעת האם הכוונה ממש רצח את כל העולם כמו -לא הבין שכל מה שנמצא בתוכו הוא עולם שלם, שמתוכו יש להפריד את הטוב מן הרע ולהמשיך ולשאוב כח ועידוד, גם אם קשה. ואם את עדיין פה: שאלה לדיון, למה כל המציל נפש אחת מישראל דווקא? מה, לגויים אין עולם פנימי?? [ליצירה]
- [ליצירה] זו לא התגוננות זו התמודדות. זה מה שכיף בשיר - אפשר לקטר. זה פשוט שיר על אחד מהימים האלו, שהכל עולה ומציף, הכל עמוס, כולם רוצים הכל בבת אחת ואין לך טיפה לעצמך. זה פשוט שיר לשחרור לחצים, ואני - באמת שאין לי מה להתלונן על בן זוגי. ברוך ד', 99.9 מהפעמים זה באמת נגמר אצלו ולא בכרית. אבל מה? אז לא יוצאים שירים עצובים. הם יוצאים מהפחות מהאחוז שבה הכרית היא היא התחנה הסופית.... [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים מקסים!!! (ועצוב נורא...) זה מכניס למין קצב כזה של לחץ, של ציפיה ודריכות... [ליצירה]
- [ליצירה] "נע בין אהבה שאין לה סוף, אבל הסוף הזה נראה לי מקולל הולך בין האנשים ברחוב צועק אוהו..." לאיודעת למה, זה קפץ לי אסוציטיבית. האמנם? [ליצירה]
- [ליצירה] כמה חושך וכמה אור. יש בשיר הזה פיתולים גדולים שעולים ומסתבכים והולכים, אבל בעצם, הכל פשוט. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] לשמעיה שחף! אני מזה לא מסכימה!! דבר ראשון, אקדים לומר, שיש הרבה סוגים של זוגיות, ולכל אחד מתאים משהו אחר. דבר שני, בן זוג יכול להיות הנשימה שלך, הנשימה הכי עמוקה בעולם. אתה שייך, ושייכים לך, והשאיפה היא לחיות את כל החיים יחד, עד הסוף. במידה וזאת גישת שני הצדדים, כמובן!!! בן זוג הוא לא עוד חוויה מרגשת בחיים, הוא שותף לחוויות שיבואו וילכו. ורק הוא ישאר... ליוני, אחלה שיר. באופן אישי, נראה לי שהוא צריך קצת חידוד, כי סכ"ה זה נושא די "מטופל", אבל אהבתי את הרעיון. לך תשיג אותה... דנדוש. [ליצירה]
תגובות