ואולי דווקא
הרגעים הקסומים ביותר
הרגעים הקשים ביותר
הלוטפים חיוכים מדמיעים
הצורבים בבשר החי--
הם אלה
שעליהם לא כתבתי שירים.
הם אלה שבהם
חייתי,
ואֶדוֹם.
*מתקרבת *
-
בת 20.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] *. לו היית שותקת, היה זה עוצמתי יותר, לא כן? הפרדוקס העצוב, השאלה אם לומר את שאין לומר, או שמא יהיה זה אמיתי יותר לשתוק אותו, מכה בנו שוב ושוב. מיטיב לבטא את הפרדוקס. המדיום הוא המסר (?) העלה בי מחשבות, השיר. [ליצירה]
- [ליצירה] ~ אני חושבת שבאמת יש הרבה יותר עוצמה, אמת ויותר חיות באותם רגעים ששמרנו בפנים לעצמנו ונתנו להם למלא אותנו לפני שהם פרצו החוצה ואיבדו מפרטיותם. אותם רגעים שהכי השפיעו עלינו בעמוק של העמוק הפנימי, אין להם שפה חיצונית, אלא שפה פנימית אישית בלתי ניתנת לתרגום. אהבתי את כתיבתך. חיים יפים בעזרתו יתברך~ [ליצירה]
- [ליצירה] ... אכן, אולי פרדוקסלי לכתוב שיר כזה. ובכ"ז כתבתי.. [ליצירה]
- [ליצירה] ואולי זו הדרך היחידה לחיות , בין הצורך לשתוק את אותם רגעים ובין הצורך to put them down in words, כשכל פעם ידו של צורך אחר על העליונה.... עוררת בי תהייה כתמיד:-) תתקרבי עוד- - - [ליצירה]
- [ליצירה] . גווילין נשרפין ואותיות פורחות... [ליצירה]
- [ליצירה] אלה החיים האמיתים... אלה שבהם אנחנו שותקים כי כמו שאמר הרב'ה מקוצק שהשתיקה היא הזעקה הכי גדולה... [ליצירה]
- [ליצירה] --- זה שיר אמיתי. תמיד כשיש שיר שמתחיל בו' זה גורם לי הרהורים. והעדפתי אותו על הראשון בהרבה. [ליצירה]
- [ליצירה] ... היי, תירגע. מי החליט שכיוונתי לאירוטיקה? יש עוד דברים בזוגיות, נדמה לי. ונניח שכן. אני מחליטה מה מביך אותי ומה לא. לא אף אחד אחר. [ליצירה]
- [ליצירה] ... גם אני אהבתי. (זה הרבה יותר מנעליים..) [ליצירה]
- [ליצירה] .. אח. בדיוק חשבתי עליך, והצטערתי שאני לא יודעת לכתוב את עצמי ככה. והנה אתה בא בדיוק כששלחתי את השיר. [ליצירה]
- [ליצירה] ... אכן וואו. נהניתי. אוהבת סיפורים כאלה. [ליצירה]
- [ליצירה] ... מה פתאום? זה עיבוד מחשב. [ליצירה]
- [ליצירה] ... איך לא חשבו על זה קודם? נפתלי הרץ אימבר ננס לידך! (: [ליצירה]
- [ליצירה] ... הצילום היה פה ועוד איך, אפילו הורדתי אותו לוולפייפר שלי מכאן.. אני רק לא זוכרת מי הביא אותו לכאן, אבל אם "מגן ולא יראה" אומר שזה היה הוא, אני מאמינה. [ליצירה]
- [ליצירה] .. רק תזכיר לי, נושא אלומותיו, איפה נמצא התקציב הזה? כי דווקא הייתי שמחה לקבל קוטג' חינם כאן, בשטחים הכבושים. אך לצערי, גם כאן צריך לשלם כל שקל (בעצם, דולר), לא פחות מכל אדם אחר בארץ הזאת. היו פעם "תשלומי פיצויים" למתנחלים או משהו כזה, אבל אקורדינג טו מיי פרנטס (שמנהלים את חשבוננו המשפחתי, כאן בלב הכיבוש) הם הפסיקו להגיע כבר לפני שנים. [ליצירה]
- [ליצירה] ... אז... אחרי שקראתי (והתרגשתי..), רציתי להגיד שלום... והרבה הרבה תודה. הצלחת לגעת... ואני בטוחה שלא רק בי. נשמח לשמוע ממך בשורות טובות לכשיהיו (:. [ליצירה]
- [ליצירה] ... כואב מאוד מאוד. יותר מבכי. [ליצירה]
תגובות