מהו הריח הענוג
אשר שורה עלייך
עת נשוח בשדה
לעת ערוב היום?
מהו הניחוח הנושב
הבא מבוסתן הפרי
ונושב כרוח משלו
הישר אל חלוני?
ניחוח האהבה
שלעולם אינו נימוח
גם בשעה הכי מתוקה
אך גם בשפל ומצוקה,
אינו תלוי בדבר
רק בעתיד
הווה
ועבר
"אינו תלוי בדבר", זו פראפראזה על מה שכתוב בפרקי אבות (הוי, כמה שאני מצטט פה את פרקי-אבות...) על אהבה התלויה בדבר ואהבה שאינה תלויה בדבר (אהבה שאיננה אינטרסנטית). ודי לחכימא...
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
תגובה לאודיה (פיצקית)
"אינו תלוי בדבר", זו פראפראזה על מה שכתוב בפרקי אבות (הוי, כמה שאני מצטט פה את פרקי-אבות...) על אהבה התלויה בדבר ואהבה שאינה תלויה בדבר (אהבה שאיננה אינטרסנטית). ודי לחכימא...
[ליצירה]
ועכשיו ניתוח לעניין
התייחסות למבנה השיר:
הזרימה של השיר טובה, חוץ מהבית האחרון, שם המשפט האחרון קצת מפריע לדעתי למצלול.
מבחינת קומפוזיציה:
אתה פותח בקולות המרד הבוקעים מן השיכונים ואז בבית השני אנו נתקלים בכלים המייצרים לכאורה בצורה סמלית את קולות המרד: פטיש ומגל.
הבית השלישי פותח בקריאה: לאחוז ולא בנשק, אלא בכלי הייצור, כמו שאומר הנביא "וכיתתו חרבותם לאיתים חרב למזמרות" מעין משהו אוטופי.
בבית האחרון יש האנשה של איתני הטבע המזדהים לכאורה עם המאבק או משפיעים מהודם על מנת לעודד את המאבק:
"לאור החמה, אל תת לכם שקוע"
ואז בעקבות המאבק (ומסתבר שהצליח לפי השיר)
"עמוד השחר של התקווה יבהר"
[ליצירה]
---
שיר המהלך קסם במשעולי הארץ היפה, אך עם זאת הדובר מנסה לומר כי זה לא הזמן לפתוח את לבו בפני הנמענת...
לפי דעתי - המקלדת מקלקלת מעט את התום והנוסטלגיה הטמונים בשיר הנסוך על שבילי הארץ,
[ליצירה]
חי חי חי מעיין גנים!
הצחקתיקי. אני לא שמואל ירושלמי.
הוא ואני זה שני אנשים שונים לחלוטין. אמנם בתזמון די מוזר אחרי כל יצירה שלי מופיעה יצירתו, אך זה עדיין לא אומר כלום...
בעבר אף טענתי (בבדיחות) שעד שלא יוכח אחרת, ועד שהוא לא יתנער מאדישותו, אנחנו אדם אחד... אבל את זה שאנחנו שני אנשים שונים קל מאוד להוכיח...
אם תרצי, אני אתן לך את מס' הטלפון שלי ואת שלו.. ותראי שיענו לך שני אנשים שונים....
תגובות