בת 18; חובבת בלטריסטיקה על כל גווניה ושירה בפרט.
מעריכה ביקורת בונה.
עם פרישתה של אוטורפה (מוזת הליריקה) מחיי הליריים, מודיעה גם אנוכי על פרישתי מהאתר. :)
קישורים שאקח עימי
ציטוטים, אמירות
"הדבר היחיד שלמדנו מההיסטוריה הוא שלא למדנו מההיסטוריה דבר."
[ליצירה]
מניסיון-זה אפשרי...להתאהב בידיד זה למעשה יכול להיות הקשר הכי טוב בעולם כי הוא בראש ובראשונה מבוסס על חברות אמת ואחרי כל האהבה מה שנשאר בסוף זאת חברות...
[ליצירה]
אוי הכאב...אפשר ממש להרגיש אותו!כל כך מוחשי מתוך השיר...
תמיד אני חושב,האש היא דבר כל כך אבסורדי..כל כך לא ברורה,כמו הלב שלנו...היא יכולה לשרוף ולכלות כל מה שעומד בדרכה,ולהשמיד ולהרוג,כמו ליבנו בהאהבה...ומהצד השני,היא מחממת כשקר וטובה כשעצוב,מאירה כשחשוך וכשלא מוצאים את דרך הישר והטוב...היא הדבר הראשון שרואים אצל אהוב,האש הדולקת באישוניו,כמו אש אמיתית...שמוכנים להקריב הכל למענה...
הלוואי ונזכה כולנו לראות ולהצית רק את אש התמיד,האש הטובה והמאירה,שתדריך אותנו על דרך הישר והאמת,ושתמצא לנו אהבה קרובה לבוא...
והמתים אשר קראו את הדמעות הקרירות,עתה יוכלו להתחמם בצל אש של חיים,ויחייכו בקברם כשיראו את כל השמחה הפורצת כך,מתוך לב האדם...
תודה לך יולי!
[ליצירה]
קריאת הבית השני המליטה מפי אנקת תדהמה,
מה מושלם החרוז מה קולעת ההטעמה.
קראתי אותו ושניתי, והשיר כולו כמנגן,
לקול חלילך החורז בלי עמל עוד כהן וכהן
את המילים הקולעות ביותר לביטוי
מתוך נפשך בתוכה היופי מצוי.
[ליצירה]
שיר מעניין...משאיר טעם של עוד.
בדרך כלל אני לא קוראת אותה יצירה יותר מפעם אחת ברצף. את זו קראתי 4 פעמים. משהו בשיר הזה לא מובן לי כרגע. אני עוד אחזור לזה.
אהדתי.
[ליצירה]
רגע, אז מה אתה מציע לעשות? לקיים תעמולה, ולהתנגד באגרסיביות למערכת החוקה במדינה? אולי אתה רוצה להתנגד למדינה עצמה?
נכון שיש חוקים רבים שנקבעים כנגד המוסר הבסיסי, אבל אי אפשר לפעמים לפעול אחרת. אתה סוגר מצד אחד, ופותח מצד שני. תמיד משהו יבוא על חשבון משהו. העובדת הזו בביטוח הלאומי שדברת איתה, לא יכלה לתת לך תשובה אחרת משום שהיא אדם זוטר שכפוף לתקנון החוקים. אתה לא יכול לדרוש ממנה לפעול בניגוד לחוק, משום שבמיקרה ותפעל כך- תאבד את משרתה. וטבע של אדם, כידוע לך הוא אגוצנטרי. אדם תמיד יחשוב קודם כל על עצמו, על חיו. כמו אדווה שנוצרת על המים אחרי שאתה זורק אבן: תחילה אתה, אחר כך המשפחה, אחר כך החברים וכדומה. בגלל זה הרעיון הקומוניסטי שאתה כל כך סוגד לו- הוא אוטופי כשלעצמו. "החזק שורד"- אדם לא מסוגל להילחם בטבע שלו, שחלק ממנו הוא לדאוג קודם כל לרווחת עצמו, ולא להגן על זכויות האחר. אין דבר כזה. אנחנו בסופו של דבר בעלי חיים.
בקיצור, עם כל הדפקטים שבמערכת הדמוקרטית, היא העדיפה ביותר בעיני.
[ליצירה]
אחח ליאורה, ליאורה... כמה מקסים ואמיתי הקטע שלך, ישיר, לא מתיפייף, לא מעלים רגשות וכואב.
אני חושבת שבכל אחד מאיתנו מקוננות המחשבות "ומה אם אף פעם...?", ואיכשהו הכל בסוף קורה, מתממש, מתגשם אפילו. רק לא לחדול מלקוות ולהאמין שכן יכול להיות אחרת.
המוות, שממנו את כל כך חוששת, המוות שעלול חלילה לגדוע את תקוותך זו, הוא בדיוק כמו האהבה, יכול לפקוד כל עת. החכמה שלנו, או בעצם התמימות האנושית על היותנו קטנטנים- היא לחיות את החיים ולצפות ולהאמין באהבה למרות שיום אחד הוא (המוות) יגיע.
תקחי את הסיכון ההזה, כי ביום בו נולדת כבר לקחת על עצמך סיכון שיום אחד תלכי מכאן. כמו כולם.
"האהבה מעבר לפינה, רק שעינך סומא אליה".