קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
---
לא ידידי
קראתי בספרו של אורי מילשטיין (שירי רחל "סוד קסמם") שהיו מספר דברים שהשפיעו על שיריה של רחל וביניהם בעיקר החברה החדשה היהודית הסוציאליסטית שקמה בארץ ישראל בין הנופים העתיקים והתנכיים של הכינרת, הרי הגולן והגליל:
"הייתה זו תמימות קדושה שחוללה גם את עוצמתה הפוליטית,הכלכלית והחברתית של ת' העבודה הישראלית... וגם את פלא שירתה (אורי מילשטיין, עמ' 360)
אמת, ששיריה האחרונים היו שירי עצב, בדידות וגעגוע.
אמנם באחד משיריה היא מודה שיש ברוסיה ובאוקראינה נופים שעולים לאין ערוך על הנוף בארץ
[ליצירה]
למה הוא האשים אותך בהכחשת השואה? אני מנסה להבין. אולי מכיוון ששמת את ניצולי השואה והפליטים הערביים "באותה צלחת". ובכלל אין מה להשוות בין שני העניינים הללו. ובדבר זה אני כלל וכלל לא מסכים איתך. אבל אני כן מסכים איתך שאין במדינה די חמלה לאלו שאין להם אפשרות להתבטא ולתבוע את זכויותיהם. וזה דבר שמנוגד בתכלית הניגוד לרוח היהדות
[ליצירה]
ברעידת הקומוניזם הירושלמית
כולם מקללים אבן כחבא אחוש ארמית
יא מדרוב איבן אל מסלוף
למה מי מת שאוכל קופסה לוף?
ואתה תענה:
הן בא הקומוניזם והאתאיזם
ואתם תאכלו לופיזם
ותפוח אדמיזם
ותחכו בתור לאוכל
ותעבדו בבניין להתכלכל
ומי שבעיניו לא ימצא חן
שיביא נימוק ויסביר,
או שימצא עצמו ברכבת לסיביר
שיקפאו עצמותיו על חוג הציר.
ואז ירושלמי וסטלין ולנין ומרקס
יטלו לעצמם את היטלי המס
ויבנו וילות מפוארות
בין קרים לעיר האורות
ואז ירושלמי יתעשר
וישורר וישורר
ומעריצות מכל העולם תבואנה
ויבוא לו מנחה:
קופסה אחת של טונה
תגובות