[ליצירה]
מסכימה עם כולם
אבל חושבת גם
שאין כמו סאטירה
בעולם.
בסאטירה מעודנת כמו זו שלפנינו
אפשר לומר דברים מהלב
שיכולים להישמע היטב
בלי שכואב
ועם להועיל
למי שבאמת חושב.
חוץ מזה, יצירות שאינן מובנות
יש רבות ושונות
יש כאלה שדורשות חשיבה
ויש שמצריכות פירוש
יש עמוקות מיני חקר
ויש מתיימרות לחידוש
יש נונסנס חסר יומרה
ויש גם סתם קישקוש.
איך מבחינים ביניהן?
בדרך כלל, בחוש.
אבל לבטל את כולן
סתם על סמך מישוש?
אם להבין לא תמיד ניתן
כדאי לנסות לחוש.
אהבתי את השיר וגם את הכותרת.
[ליצירה]
מארי, מסכימה עם כל מילה. קראתי את לוק וגם את ישעיהו ברלין, על שתי חירויות או איך שזה נקרא - מאמר חשוב ביותר לעצם הגדרת החירות ולאיך קל להגיע לאבסורדים אימתניים.
בינתיים לא מצאתי חירות אמיתית יותר מזו של מי שמשעבד את לבו לתורה. הלוואי שאמצא את הדרך הנכונה לעשות זאת.
תגובות