[ליצירה]
שווה ביותר!!!!
ב"ה
טוב שאמרת לי שכתבת יצירה חדשה. (הי, אם את מדווחת לי במסנג'ר על יצירה חדשה ומחכה שאני אקרא אותה, ואם תרחיש דומה קרה לפני ימים אחדים, את בטח "המכורה"!)
האמיני לי נעל, אתה נראית לי מסוג "המכורה". לא יכולה בלי יצירה שבועית. ואם אין זמן בהרצוג אז צריך להציק למישי. וגם להתקשר כל שניה לשאול אם כבר הגיבו, היות ואין לך אפשרות להשאיר בעצמך את העכבר על הריפרש.
[ליצירה]
המשך:
המקטלגת- היא קוראת ורואה את היצירות, אבל מה שבאמת מעניין אותה זה לא התוכן. השאלה האמיתית היא אחת: לאיזו קטגוריה היוצר משתייך? הגרוע ביותר מבחינתה הוא מישהו שכבר קוטלג ופתאום הוא מעז לקלקל את כל התיאוריה לגביו. חוצפה.
[ליצירה]
לחוד וביחד
אני מופתעת לגלות שאני הראשונה להגיב על ציטוט כל כך אמיתי ונכון.
אנשים נוטים לבקר אותנו בהתנהגויותנו השונות אבל, שוכחים להעניק לנו את התמיכה לה אנו באמת זקוקים.
אפי.
[ליצירה]
מחסירה פעימה
אני לא מאמינה שאני כותבת את זה, אבל...
זה לוקח את אנתרופיה.
פשוט לקרוא ולא להאמין שמישהו יכול לכתוב ככה.
הידיים שלי רועדות עכשיו, כשאני מנסה לנסח תגובה הולמת, כותבת משפט ומוחקת, "לא, זה חסר.. זה לא מצליח להביע.. זה הרבה יותר מזה".
כשאתה מכניס מחשבה לתוך מילה אתה כולא אותה בגבול המצומצם שהמשמעות של המילה מעניקה לה,
אך יש דברים שאין להם גבולות, שהם אינסופיים.
לכתוב לסיפור הזה תגובה במילים זה כמו לנסות לגעת במספר טרנצנדנטלי...
[ליצירה]
תרשו לי הערה של מתבוננת מהצד: לעיתים אני מרגישה באתר (יותר נכון, בתגובות) כאילו חדרתי לאיזה דיאלוג איזותרי לא לי, מעין מועדון חברים סגור שמקיים שיחות בפומבי... לא שיש לי עם זה בעיה, אבל כיוון שאני חדשה כאן- אולי שמישהו יסביר לי מה הולך (לא בדיון הספציפי הזה, אלא בכללי- מה סוג החבר'ה כאן ואיך זה יתכן שכולם מכירים אחד את השני?)