שיחקת בי -
אוהב
לא אוהב
אוהב
לא אוהב
אוהב
ולפרח שלנו
נגמרו העלים...
מישי אחרת
-
סתם אחת.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אחלה, ואף מהנה ביותר. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו. וואו. מזדהה עם כל מילה. וגם כתוב יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] - יוווו.. כל כך מכיר את זה.. והדימוי גורם לך לחייך, בעצב, בסוף. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסיייייייים מתה על הקצרצרים האלה עם הכפל משמעות. [ליצירה]
- [ליצירה] וואוו בכל יצירה כמעט יש משו שאני מזדהה איתו אבל את זה אימצתי :) אחותי תמשיכי כך |נשיקה| [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד.. :-) [ליצירה]
- [ליצירה] בהחלט יפה :-) קצר וקולע. [ליצירה]
- [ליצירה] פרח נוגע פוגע ובתוכי הלב יודע [ליצירה]
- [ליצירה] אאוץץץ כאב אהבה... עד כמה מוכר... [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים שיר עם תובנות בצדו. חזק מאוד! [ליצירה]
- [ליצירה] זאת התגובה ה-87 בשרשור. י"ג תגובות נותר לגבב כדי להגיע למספר מלבב. בקרוב חגיגות המאה לשרשור וכולכם מוזמנים אליו לסור! (וסליחה על ההתערבות הממש לא שייכת, אל תדאגו - אני כבר הולכת) [ליצירה]
- [ליצירה] הסבר קט: ב"ה זה מעין השלמה של היצירה שהזכרתי (העונות וכו'), ולקרוא רק חצי.. זה פשוט לא שלם... למען האמת כבר כשכתבתי את החלק הראשון תכננתי לכתוב את החלק הנוכחי, כדי שזה יהיה כאילו חורף (החלק הקודם), קיץ (החלק הזה), ועונות המעבר (הסוגריימים, שהם גם זהים בשתי היצירות). אבל היה אז תחילת הקיץ, ולא הייתי מספיק קייצית כדי לכתוב את זה, אז רק עכשיו יצא לי לכתוב. אבל אם עכשיו הייתי מוסיפה ליצירה הקודמת את החלק הזה בתור "עריכת יצירה", אפחד לא היה רואה את זה , אז כתבתי את זה ביצירה חדשה, אבל זה בעצם אותה יצירה... וכוונתי היתה שתקראו אותה בשלמותה. מה גם שאפשר להתחיל לקרוא אותה מאיזה קטע שרוצים, כי זה מעגלי. מה, אני משווקת את עצמי? אני?! אני אמרתי למישו להעלות מן האוב את החלק הקודם של היצירה, שכבר טבע באבק?.. [ליצירה]
- [ליצירה] הו, זה כ"כ נורא שאנשים משתילים לנו מה לחשוב. למה עץ תאנה? איזה גננת אמרה שזה תאנה ומאז זה נכנס עמוק לתת מודע? בדיוק היום חברה שלי דיברה על איזה עבודה שהיא עושה על חוה, והיא דיברה על הפרי, וקראה לו תפוח בכזאת טבעיות! --- אבל השיר מעולה. [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא מבינה! זה שאני מטומטמת, זה אומר שאני צריכה לשטוף את הפה עם מים וסבון? לא מסכימה. סבון זה איכסה. [ליצירה]
- [ליצירה] ואולי ב"ה דווקא הזרימה תמיד זורמת למטה? אולי לא טוב להגרר אחרי כח המשיכה? דווקא הפריצ גבולות שיש בך היא סוג של שליטה עצמית, של יכולת להתרומם מעל המשיכה כלפי מטה, להמריא מדי פעם. [ליצירה]
- [ליצירה] כמו שכבר אמרתי: חזק, עמוק, מטורף ושרוט. לאו דווקא בסדר הזה. ויש לי השגות על עניין האפילפסיה כאמור, ואף על עניין המעברים מגוף שלישי לראשון וראשון לשלישי. אם כי זה לא עד כדי כך נורא. [ליצירה]
- [ליצירה] הי, אני לומדת גמרא! אבל לא בגלל זה הבנתי את זה. (נראה לי שהבבות לא בחומד לבגרות שלנו). כמו שיודית אמרה - 4 אבות הם מושג די בסיסי. [ליצירה]
- [ליצירה] "קול תורה מבין עיניך" - שורה גאונית. שאר השורות - גם הן מוצלחות. והמכלול מתאר את תמונת התפילה הזו בצורה נהדרת. [ליצירה]
- [ליצירה] שרה, כמובן שיש מקום לביקורת מקצועית, אבל תראי לאיזה גועל נפש זה מגיע. עשה לי רע לקרוא את התגובות של נושא אלומותיו, הן נוטפות שנאה ורעל. אני בהחלט מאמינה לך אם את טוענת שהוא איש מקצועי, אבל הביקורת שלו מראה את האטימות שלו לכל מה ששונה ממנו. אני אתן לך דוגמא: לאונרדו דה וינצ'י למשל היה צייר מאוד מקצועי, אף אחד לא מפקפק בכך. הוא ידע להציג מציאות בצורה מאוד מדוייקת. אבל אם הוא היה רואה את הציורים של דאלי בטח היתה לו הרבה ביקורת עליו: למה השעונים נוזלים? זה בכלל לא אמין, שעונים אף פעם לא נוזלים! והצבעים האלה לא מספיק עשירים, וכו'. ובכ"ז, גם דאלי נחשב אמן מקצועי. אותו דבר בסיפורת: יש כל מיני סגנונות. יש אנשים שמומחים בהצגת מציאות מדוייקת מאוד, שאפשר ממש לגעת בה, ויש אנשים שמומחים ביצירת מציאות הזויה מאוד, שהנפש נכנסת לתוכה. זה אמן וזה אמן. כתיבת סיפור היא לא בהכרח צילום המציאות במצלמת וידאו מילולית. בקשר לקיצור בדבר החזרה בתשובה - יכול להיות שהיה מקום להאריך, אבל יש דרך לדבר. "ויש בזה משהו לא בוגר בלשון המעטה" - אני מצטערת, אבל מה שלא בוגר פה זה הנסיון הנואש של נושא לנבור מתחת לאדמה ולהראות כמה היצירה של טל נוראית. בקשר ליומרה, אין לי מושג על איזה יומרה הוא מדבר. רוב הקוראים דווקא הזדהו והיו *בתוך* הסיפור, ולא הרגישו שהסיפור מסתכל עליהם מלמעלה. יש אנשים שאוהבים הרגשה של התעלות וריחוף בעולם קצת סהרורי. נושא לא? חבל, הוא מפסיד. בקשר לצפיוּת של היצירה - האדון מוזמן לקרוא את התשובות של סוערה לתגובות שכותבים לה כל הזמן. אפילו אם הסוף של הסיפור ידוע מראש, הדרך שבה מגיעים לזה חשובה. ואגב, אני בכלל לא ידעתי במהלך הסיפור שהוא הולך למות בסוף. כמובן אפשר לטעון שאני פשוט מטומטמת, ולא שמתי לב למובן מאליו. על השפה - לא ראיתי שום דבר שגוי או צולע בצורה שבה טל השתמשה בשפה. בסעיף הזה נושא חשף את השנאה שלו ואת הרצון המתגרה שלו לחפש דברים מתחת לאדמה. ואם כבר שפה - נושא מוזמן להסביר לי מה זה בדיוק "כבר אחרי ארבעה חמישה שורות".. עברי, דבר עברית. [ליצירה]
- [ליצירה] מהה? את מקבלת אנשים למהה בלי לבקש אשור מטובי? אולי תקבלי גם אותי? [ליצירה]
תגובות