ריח האדמה הדשנה, הרעננה, והשלווה האינסופית הכחולה של השמים משגעים אותי. משהו מתערבל בתוכי. סוער, משתוקק, כמהַ. רוצָה לחזור לעצמי. מנסה להתכרבל בחיקם של אמא אדמה ואבא שבשמים, אך לשווא.
יודעת שיש רק דרך אחת להיות בשניהם.
מישי אחרת
-
סתם אחת.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אי! זה כאב! איך כזה קצר יכול להיות כ"כ קולע... [ליצירה]
- [ליצירה] וואו! חזק מאוד! ככה צריך לכתוב- מעט מילים שתופסות כל כך הרבה! אהבתי מאוד ואולי אעיז ואומר שגם הזדהיתי... [ליצירה]
- [ליצירה] מישי את כותבת מקסים. שתי היצירות שאחרונות שלך כואבות ממש, מקוה שתהיה לך סיבה לכתוב משו משמח יותר. אני, לפחות, מחכה. [ליצירה]
- [ליצירה] אימלה.. מצמרר.. ויפיפה. [ליצירה]
- [ליצירה] "התפתלות" התפתלות - זו המילה שעלתה לי כש"טעמתי" את הקטע הזה.. טוב.. מה "טובי אור נטובי" יכול להגיב על "להיות או להיות יותר"... :-) [ליצירה]
- [ליצירה] . באמת יפה. ממש ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] אאוץ'. כואב. איך שבשורה אחת אומרים מה שבמונולוגים שלמים אני לא מצליח. "רק דרך אחד להיות בשניהם..." למרות שישנה דרך אחרת... לחיות באדמה... במדינה... ובשמיים... בתפילה... א"י תו"י וע"י... הא.... אידיאלים..... יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] יפייפה פשוט יפייפה , נסי למצוא דרך אחרת ולהיות הרבנה יותר... [ליצירה]
- [ליצירה] ווה הה. א.. אא. אא אאא.. אא.. ...אאא.. לא מצליחה להגיב. ערבבת אותי עם עצמי ואני לומוצאת מילים. [ליצירה]
- [ליצירה] בס"ד על כרחך אתה חי, ועל כרחך אתה מת. את בוודאי חיה יותר ממי שעובר באדישות על החיים וכל מה שיש לו זה הבלי הבלים. אולי בגלל זה את נאלצת לסבול מחיי יתר. But I could have told you Vincent This world was never meant for one as beautiful as you. שתזכי להרבה שמחה! [ליצירה]
- [ליצירה] שרה, כמובן שיש מקום לביקורת מקצועית, אבל תראי לאיזה גועל נפש זה מגיע. עשה לי רע לקרוא את התגובות של נושא אלומותיו, הן נוטפות שנאה ורעל. אני בהחלט מאמינה לך אם את טוענת שהוא איש מקצועי, אבל הביקורת שלו מראה את האטימות שלו לכל מה ששונה ממנו. אני אתן לך דוגמא: לאונרדו דה וינצ'י למשל היה צייר מאוד מקצועי, אף אחד לא מפקפק בכך. הוא ידע להציג מציאות בצורה מאוד מדוייקת. אבל אם הוא היה רואה את הציורים של דאלי בטח היתה לו הרבה ביקורת עליו: למה השעונים נוזלים? זה בכלל לא אמין, שעונים אף פעם לא נוזלים! והצבעים האלה לא מספיק עשירים, וכו'. ובכ"ז, גם דאלי נחשב אמן מקצועי. אותו דבר בסיפורת: יש כל מיני סגנונות. יש אנשים שמומחים בהצגת מציאות מדוייקת מאוד, שאפשר ממש לגעת בה, ויש אנשים שמומחים ביצירת מציאות הזויה מאוד, שהנפש נכנסת לתוכה. זה אמן וזה אמן. כתיבת סיפור היא לא בהכרח צילום המציאות במצלמת וידאו מילולית. בקשר לקיצור בדבר החזרה בתשובה - יכול להיות שהיה מקום להאריך, אבל יש דרך לדבר. "ויש בזה משהו לא בוגר בלשון המעטה" - אני מצטערת, אבל מה שלא בוגר פה זה הנסיון הנואש של נושא לנבור מתחת לאדמה ולהראות כמה היצירה של טל נוראית. בקשר ליומרה, אין לי מושג על איזה יומרה הוא מדבר. רוב הקוראים דווקא הזדהו והיו *בתוך* הסיפור, ולא הרגישו שהסיפור מסתכל עליהם מלמעלה. יש אנשים שאוהבים הרגשה של התעלות וריחוף בעולם קצת סהרורי. נושא לא? חבל, הוא מפסיד. בקשר לצפיוּת של היצירה - האדון מוזמן לקרוא את התשובות של סוערה לתגובות שכותבים לה כל הזמן. אפילו אם הסוף של הסיפור ידוע מראש, הדרך שבה מגיעים לזה חשובה. ואגב, אני בכלל לא ידעתי במהלך הסיפור שהוא הולך למות בסוף. כמובן אפשר לטעון שאני פשוט מטומטמת, ולא שמתי לב למובן מאליו. על השפה - לא ראיתי שום דבר שגוי או צולע בצורה שבה טל השתמשה בשפה. בסעיף הזה נושא חשף את השנאה שלו ואת הרצון המתגרה שלו לחפש דברים מתחת לאדמה. ואם כבר שפה - נושא מוזמן להסביר לי מה זה בדיוק "כבר אחרי ארבעה חמישה שורות".. עברי, דבר עברית. [ליצירה]
- [ליצירה] כן, אסתר, אבל דווקא הלקיחה של הנושא האופטימי כביכול והחדרת המרירות גם אליו, היא מה שחזק פה. גם אותי משפט הפתיחה ציער, וגם המגמה הכללית של הקטע ציערה אותי, אבל ללא ספק הזדהיץתי עם המרירות הנוטפת מהמילים. זה פשוט חזק. [ליצירה]
- [ליצירה] מממ. יש יופי מיוחד לקטע הזה. ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ כמה מסקנות משילובי התגובות: אסתטיקה זה אור ובלי אור אין חיים ו"לפי היהדות" יופי זה חיים, אז יופי זה אסתטיקה "לפי היהדות", מה שהופך את "היהדות" והיווניות לדומות ביותר, ומיטב יכולתו של המילון מאוד יכולתית יען כי הוא היטיב לתאר, ולכן קוראים ליופי בכמה שמות, ואסתטיקה זה אור ואור זה יופי אז עדי רוצה לראות את האור אבל היא באמצע לצוף על ים המוות והגיהנום ונראה לי שחשוך שם. ואודיה תמיד מצטרפת לאנשים בתגובותיה. ומישי פה מבלבלת את המח לכולם, ואף לה. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר, ב"ה מי שהערכים שלו הם באמת ערכים והאמונה שלו בדבר מה היא באמת אמונה, לא יהיה קיצוני עד כדי סהרוריות ופראיות. כי מי שיש לו ערכים, חייב להיות שיהיו לו גם ערכים מתנגשים, או יותר נכון מאזנים אחד את השני. מי שהולך עם "דעתו" עד הסוף-ממש-ממש-לגמרי, מעיד בכך על זה שקיצוניותו היא לשם קיצוניות ותו לא. בכל אופן, מידת הקיצוניות של אדם לא משתנה לרוב, ולא משנה כמה צדדים הוא עובר. [ליצירה]
- [ליצירה] באמת, ממזי, הגזמת - לא קוראים לי מישהי אחרת, אני היא מישי אחרת. אתה מתבקש להוריד משם את ה-ה'. ולמה החלפת שם? [ליצירה]
- [ליצירה] טובי, שכחת בית אחד: תבלז ורב הוד רך ימב הרב. נפגש ותלדק, נפרד ותלעד. מב קשא דם, אככוש לותר גליו, לאי וכלל מצוא אתא שרא בד. (העיבוד נעשה בחפיפוּת, ועל כן הוא פחות מושקע משלך). [ליצירה]
- [ליצירה] הי! מישי מנסה להציל את כבודה! בסוף תבה? אם כבר אז בסוף תיבה, אתה הרי כותב בלי ניקוד! טוב, טוב, נו, פסדר. הלך הכבוד שלי. אין. [ליצירה]
- [ליצירה] לא, לאאא ב"ה אני חולקת עליכם: זה לא שהיא בוחרת דווקא אפיק מסויים ומוותרת על כל האפיקים האחרים. לא. היא יכולה דווקא לעבור בכלמיני אפיקים. הרעיון הוא, שהיא לא רוצה סתם לזרוק את עצמה בלי הגדרה, היא לא רוצה להיות בלי אפיק, היא רוצה שבכל מקרה יהיה לה אפיק מוגדר ומסודר. ומה היתרון באפיק כזה? שהוא יכול להיות ככלי, וגו' (ע"ע תגובתי הקודמת). [ליצירה]
- [ליצירה] זה ש - ברור שאי אפשר להבין אדם שלם עד הסוף, אבל לענ"ד אין כל קשר בין זה לבין היצירה. היוצר דיבר על רעיון, לא על אדם. אתה זה אתה - רעיון יפה. אתה נשמע קוקניק. [ליצירה]
- [ליצירה] יווווווו! אילה, הוצאת לי את המילים מהפה. ב-ד-י-ו-ק רציתי לשאול איפה נילס! [ליצירה]
תגובות