נתת לי
מנגינה מליבך.
בין התווים שזרת
מילות געגועים
וערגה
וכמיהה
וחיכיון
וציפיה
והשתוקקות..
ובין האקורדים,
מרגישה את הלב שלך פועם
ושר לי
את מה שהיית רוצה לומר--
ואין מספיק מילים.
[ליצירה]
...
יש לה כמה וכמה "צרים", אבל אני כיוונתי לשיר הנ"ל:
---
תלולית החול שמש רוותה
על תלולית החול- אני ואתה
ובלב-
אושר שליו.
חצאי צבעים, חצאי קולות
לא צריך לשאול, לא צריך לענות
הבט, הקשב.
העבר ידך על חלקת שערי.
בלב-
אושר שליו.
צרי.
[ליצירה]
...
סליחה, אבל זאת באמת קצת חוצפה... (:
זה השיר שלי...
ומבחינתי - *כך* הוא צריך להסתיים.
ואלה שורות משמעותיות בשבילי...
[חוצמזה שאם אני אשתמש במילה "נבו" בשיר שלי, אני ארגיש כמו רחל המשוררת. לא שיש רע בלהרגיש כמוה, אבל אני לא כמוה...]
[ליצירה]
...
גם אהבתי (למרות שאני לא משוכנעת שהמסר בסוף היה הכרחי... [עזבי, אני מושפעת מהסמינריון, טחנו לנו את המוח עם שאגות "אל תגידו את המסר א-ף פ-ע-ם!!! זה מיותרררררררר!"]).
וגם רציתי להגיד, שתסתכלו כמה יצירות יש באתר כרגע.
מגניביישן.
תגובות