ודומה כי חיי
(לאחרונה),
כמו כתובים על נייר.
בכתב רצוף
שורות שורות
של מטאפורות.
ואני?
קוראת,
מחפשת שם בפנים
את חיי.
היא טובה מאוד, המשוררת הזאת.
ואיפה את?
*מתקרבת *
-
בת 20.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ... יצא לי פוסט-מודרניסטי קמעא, הא?.. [ליצירה]
- [ליצירה] ... קודם כל, ברכותיי לי על השתייכותי לקליקה, מעולם לא ידעתי שאני משתייכת לאחת כזאת... (: כשכתבתי שם (..) על ביקורת וסינון, התכוונתי בעיקר לדברים שהם ממש שליליים. נכון שיש יוצרים טובים יותר וטובים פחות, וגם לטובים פחות יש מקום כאן בינינו (אני מחשיבה את עצמי ביניהם, אגב...). אבל יש דברים שהן מבחינה אומנותית והן מבחינת תוכנם, ממש לא שייכים לכאן. ובין הדברים האלה נמצאות גם יצירות מדהימות, אגב... [ליצירה]
- [ליצירה] מצויין. מ צ ו י י ן ואת זה אני אומרת בלי להיות בקליקה שלך (...) אני גם לא חושבת ש"ביקורת" לכל יוצר או יצירה נאמרה פה. יש יוצרים שטוב להם עם מה שהוציאו מתחת ידם. ולגבי עצמי... ובכן... רבות הפעמים שאני חשה בדיוק כתחושות הנ"לו (להבהרה למילה הנ"לו- אני מפנה את כולם למילון העיברית של מישי, למעלה משמאל, בכפתור הצהוב...) קבלי ח"ח מתקרבת, זה בהחלט נהדר. סוערה-פנסאית-פלורנס... [ליצירה]
- [ליצירה] מעולה!! ביקורת נוקבת לכל השירים והמשוררים. נו.. אז איפה אתה באמת? :-) [ליצירה]
- [ליצירה] ... חזק מאוד. .. [ליצירה]
- [ליצירה] ... אוף, למה כשמנקדים את השירים החלוקה של השורות יוצאת אחרת? טוב, לא יודעת איך לסדר את זה, חשבתי שכשאני אקטין את הכתב זה יסתדר... אז תדעו שהיתה חלוקה אחרת. [ליצירה]
- [ליצירה] ... מביט, הרי לך כלל: כל פעם שאני מפרסמת פה קטע, זה בגלל שלא הצלחתי לכתוב שיר. כלומר, הקטעים שלי הם שירים מפוספסים. או משהו... (ו-נו, חבר'ה, אפחד לא כבר לא מזהה ציטוטים מרחל?) [ליצירה]
- [ליצירה] ... יו... זה טוף. אני יכולה לתאר לעצמי את התחושה... --- אגב, האתר היום כבר ממש לא יכול להיחשב "קטן" (ואתה בהחלט יכול לטפוח לעצמך על השכם..).. לא שווה להעסיק עוד כמה אנשים שיתעסקו עם אישור היצירות? [ליצירה]
- [ליצירה] . מזכיר מאוד מאוד תמונות של "בצלם". [ליצירה]
- [ליצירה] ... ממ.. אני לא רואה את זה כך. קודם כל, אף אחד לא שולל את הרעיון של "תפילה מחוץ למסגרת"- בנוסף לתפילה הרגילה. להתבודד, לדבר עם הקב"ה, לצאת לשוח בשדה... אלה מושגים שדיברו עליהם כבר לפני הרבה שנים.. וגם ריקודים בתפילה זה לא דבר שהרב קרליבך המציא. וזה מצויין לדעתי. אבל.. קודם כל, עניין התפילה ביחידות, תפילה אישית- זה טוב, אבל זה לא מספיק. ביהדות החשיבות של הקהילה, של היחד היא מאוד מאוד משמעותית, וגם אם נראה שלכאורה היה אולי הרבה יותר טוב להתפלל ביחידות, להתכוון ולהתרכז כמה שרוצים- צריך להתפלל במניין. והמניין מקבע. ואני לא חושבת שיש בזה רע. כן.. צריך לתת מסגרת לדברים, תפילה קבועה מתוך סידור, במניין, בבית כנסת. ככה זה החזיק מעמד אלפי שנים... ברגע שתפזר את זה לכל רוח (תרתי..) לא יישאר מזה כלום אחרי זמן מועט מאוד. בחסידות מדברים על "אש שחורה" ועל "אש לבנה". האש הלבנה זו הרוח, הנשמה, הכיסופים, הרצון להתדבק בבורא... והאש השחורה זו המסגרת, המצוות, החוקים, ה"קיבעון" כביכול. ואי אפשר לזה בלי זה. התורה כתובה באותיות של אש שחורה, על גבי קף של אש לבנה. ובין האותיות השחורות, שממסגרות ונותנות את הכיוון המתאים, נשאר מספיק מקום לאש הלבנה להתפרש, ליצור, להתעלות.. צריך את שני היסודות האלה, בכל דבר וגם בתפילה. תפילה ללא כוונה לא שווה כמו שכוונה ללא תפילה לא שווה. ואתה יודע מה, לפי ההלכה דומני שתפילה ללא כוונה בכל זאת שווה יותר. כלומר, להתפלל צריך. בכל מקרה. כי האש הלבנה תמיד קיימת, גם אם היא נחלשת היא תישאר. אבל האש השחורה זה דבר שאסור לאבד אותו בשום אופן... [ליצירה]
- [ליצירה] ... מוכרחה להיות קטנונית.. "אומרים אהבה יש בעולם. מה זאת אהבה?". אכן ביצוע יפה של ריטה. [ליצירה]
- [ליצירה] ... יו, הנה אחד שקרא יותר מידי של סילברסטיין (:. ובצדק, יש לומר. וקבל מחמאה: החיקוי מוצלח בהחלט! (: [ליצירה]
- [ליצירה] .. רן, יש אנשים שמסוגלים לשבת רצוף ימים ושנים וללמוד. יש אנשים ש-מה, לעשות, הנשמה בורחת להם, והם צריכים את העצירה הזאת לנשום, להתרווח קצת מידי פעם, ואז לחזור ללימוד. ועדיף שההתרווחות הזאת תהיה בלנגן לקב"ה, ולא בסתם עיסוק של חולין, לא?.. בוודאי שיש אפשרות להתקדם עם זה, לגרום לנשמה להתחדד, להתפקס יותר עם הזמן, ופחות "לברוח". אבל גם הבריחות האלה חשובות ומשמעותיות לאנשים כאלה. אולי אפילו לא רק בדיעבד.. ויש ישיבות שהולכות עם הקו הזה. עכשיו-- הסוף לא בא להביע, שהאידיאל זה לשבת בחדר ולנגן. לא... וגם הבחור מבין שאחרי הכל, ואחרי שמתאפסים, צריך לחזור לבית מדרש וללמוד... הסוף בסה"כ בא להביע, שזה לא קורה פעם אחת ונגמר, אלא החיים מורכבים ממשברים, מעליות וירידות. לכן קראתי לסיפור ככה. רק שבפעם השניה, אם שמת לב, זה כבר שונה. הבחור מכיר בזה שהוא צריך את ה"בריחה" הזאת של הנשמה מידי פעם, אבל הוא מתעל את זה ישר לכיוון הנכון... בלי הקטע של הדכדוך והייאוש העצמי... זה לפחות מה שניסיתי להעביר. לא בטוח שעשיתי את זה נכון. [ליצירה]
- [ליצירה] ... באשר לניקוד, אני מבינה שזה מפריע כאשר הניקוד לא נכון-- עובדים על זה ברגעים אלו ממש (:. [ליצירה]
תגובות