את קשתך נתת
בעננִי שלי
ושקט שרר בכל.
צבעיך פארו את קדרותי
וההרמוניה שכל כך חסרה לנו
הפציעה לכמה רגעים קסומים
הבליחה למספר שניות של חסד
העניקה לאפרוריות יופי וגון
ונעלמה.
עם התפוגג ההדר
שנית,
סערה.
[ליצירה]
וואו
כתיבה נהדרת. ומוכר כל כך.
"מאותגרת חיצונית". מכירה את המושג מקרוב עד כי נדמה שהמצאתי אותו.
אבל כולם זכאים. כולם מקבלים.
ככה אני מאמינה ומקווה. יותר מזה אי אפשר לעשות.
התאהבתי בך, ילדונת:)
תגובות