א. אני לא מתיימרת להיקרא משוררת. ב. מה שחשוב לדעתי זה לא "למה התכוון המשורר" אלא מה השיר מעורר בקורא ומה הוא אומר לו. ג. אני באמת לא לגמרי זוכרת מה עבר במוחי כשכתבתי את זה לפני 6 שנים, אבל יש לי כמה רעיונות שלא זה המקום לפרטם. ד. הרבה פעמים - ובמיוחד באותה תקופה - אני כותבת בלי תכנית מסודרת ורעיון מוגדר, אלא "שופכת" משהו שעולה בי. ובדיוק בגלל זה- ר' סעיף א'.
[ליצירה]
כנראה שכן.
א. אני לא מתיימרת להיקרא משוררת. ב. מה שחשוב לדעתי זה לא "למה התכוון המשורר" אלא מה השיר מעורר בקורא ומה הוא אומר לו. ג. אני באמת לא לגמרי זוכרת מה עבר במוחי כשכתבתי את זה לפני 6 שנים, אבל יש לי כמה רעיונות שלא זה המקום לפרטם. ד. הרבה פעמים - ובמיוחד באותה תקופה - אני כותבת בלי תכנית מסודרת ורעיון מוגדר, אלא "שופכת" משהו שעולה בי. ובדיוק בגלל זה- ר' סעיף א'.
[ליצירה]
לשי
שאלה טובה... (:
כנראה שבאותו רגע פחות הזדהיתי איתו ויותר איתה.
אכן זה מוזר שפתאום הוא נעלם. אבל נראה לי שיש לו הדים בבית האחרון ובעצם החתולה מוצגת בניגוד - או בהשוואה - אליו (היא לא נראית מסכנה וחבולה כמוהו אבל גם היא לא מקבלת חיבה).
ולהדס-
תודה...
[ליצירה]
א. היא כתבה שזה נראה סגנון של בן שמנסה לחקות בת - ולא שאתה כותב כמו בת (אפילו להיפך- שרואים שאתה בן למרות ניסיונותיך להסוות זאת...), ב. אני מניחה (?) שכתבת את זה בצחוק. ובכל זאת- למה זה מעליב?! אם כבר, זו רק יכולה להיות מחמאה. לתשומת לבך.
[ליצירה]
ואני דווקא הייתי מוותרת על הבתים השני והשלישי, למרות שהם יפים. שלושת הבתים האחרים (הראשון והשניים האחרונים) פשוט מופלאים ואפשר בהחלט להסתפק בהם, לדעתי.
[ליצירה]
המשך טוב לשיחתנו מאתמול
אני כל-כך מכירה את זה.
וזה מזכיר לי את אחד ההרהורים שכתבתי לא מזמן:
נרפאתי.
עכשיו אני נורמלית. כבר מזמן לא הייתי נורמלית ככה.
כל-כך נורמלית אני עכשיו, שאני לא מבינה מה כל-כך נורמלי בי
ולמה פתאום זה קרה
יום אחד
שנהייתי נורמלית.
אני משתתפת בצערך על היעדר המילים, אבל אני חייבת לציין שלמרות שאני מאוד אוהבת את השירים שלך, אני מאוד-מאוד שמחה שאתה מאושר. (:
תגובות