נאבק על נפשו עם נפשו,
כל עוד נפשו בו
וכשראיתם אותו שותת דם
בטח חשבתם
שזאת אחת היצירות הבכלל-לא-רעות
שקראתם
בזמן האחרון
כנפי שחר
-
"אֶשָּׂא כַנְפֵי-שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם: גַּם-שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ" (תהלים קל"ט)
ילידת 83
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] איזה מקסים [ליצירה]
- [ליצירה] לא פשוט, זה באמת לא פשוט... למה להמשיך לתת? - כי מה זה משנה כבר אם לתת או לחדול? - באוצרות הוא ממילא אינו מעוניין. גם אם מפזרים לו "סימני דרך" בולטים... [ליצירה]
- [ליצירה] יש לי רעיון בשבילך: תעשה דואט (או דוקרב) עם שמואל ירושלמי. נראה מה יצא. זה יהיה מבדר!! [ליצירה]
- [ליצירה] חחח.. "חייב איניש לבשומי" - גדול! [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין, אני קיבלתי את זה אחרת - חשבתי שהוא שם קץ לחייו (ואז יש משמעות ל"כשעוד אפשר היה להציל"... [ליצירה]
- [ליצירה] אתה יודע מה, הלוואי ואמרנו אפילו את זה. אבל אני חוששת שאפילו "כחי ועוצם ידי וגו'" אין אנחנו אומרים. יש מן הלך רוח מובס ועייף כזה. אנחנו מרגישים את עצמנו כמי שאין לו יכולת לעשות יותר כדי לזקוף את קומתו, למרות שאנחנו לא משתמשים בעשירית מהעצמה שלנו... [ליצירה]
- [ליצירה] (אחרי קצת מחשבה:) מעניין אם זה חייב להיות ככה. הנרקיסיזם הזה שמאפיין "אומנים": "אני ארשה לעצמי להתמוטט, להתפרץ, להתנפץ, לשקוע, כי אני מיוחד - אני אומן אני. יש לי מצבי הרוח המקודשים שלי . שבד"כ באים עם המוזה הקדושה שלי. אשתי יקירתי, את צריכה להבין את זה - סך הכל התחתנת עם *אומן*, משורר, לא סתם אדם. זה מחייב. וודאי תהיי אסירת תודה לי שאני מקריב אותך, והורס אותי, בשם ה"אומנות"!" ובקשר לילד - קראתי ספר שקוראים לו "הדרמה של הילד המחונן", שמדבר על הטרגדיה האישית של ילדים רגישים וחכמים שמפנימים מאוד את הציפיות מהם וממלאים אותם בדייקנות, ותוך כדי כל מאבדים את עצמם. ומשלמים את המחיר בהמשך החיים, בגדול... [ליצירה]
- [ליצירה] מה הבדיחה? אין כאן שום דבר מגוחך או לא ברור. אסור להכניס בעחים, חוץ מכלבי נחיה. מה הקטע??? [ליצירה]
- [ליצירה] פששש... תודה על הניתוח האישיותי המעמיק. החכמת אותי! [ליצירה]
- [ליצירה] ואולי דווקא יש פה אמירה - אולי על איך שאדם יכול להיות שבוי בדימוי שהוא ברא לעצמו, ולהכנע לו, ולפגוע בעצמו ובאחרים, גם כשהוא רואה איך אפשר אחרת... [ליצירה]
תגובות