נאבק על נפשו עם נפשו,
כל עוד נפשו בו
וכשראיתם אותו שותת דם
בטח חשבתם
שזאת אחת היצירות הבכלל-לא-רעות
שקראתם
בזמן האחרון
כנפי שחר
-
"אֶשָּׂא כַנְפֵי-שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם: גַּם-שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ" (תהלים קל"ט)
ילידת 83
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] כתוב טוב מאוד, מפתיע ומצמרר. ... יש איזה משהו שניסית להגיד דרך הסיפור, או שהוא מכיל את עצמו ודי לו בזה? [ליצירה]
- [ליצירה] אני נדהמת מעצמת הרגש! [ליצירה]
- [ליצירה] מזדהה עם הבדידות. הרבה כח! [ליצירה]
- [ליצירה] קראתי בנשימה עצורה. באמת כתוב טוב, אבל לא הבנתי מה כתוב. ציפיתי לפרטים שיעזרו לי להבין מה קורה - ולא היו. מה המשמעות של כל זה? מה זאת המערה - מסע לנבכי הנפש? אודה לך מאוד אם תסביר למה התכוונת! [ליצירה]
- [ליצירה] תודה על התגובות! ניצן - לא רציתי ללכת מסביב, רציתי למסור הרגשה מדוייקת. אבל השומן הוא ממילא לא האישו, אלא התיעוב העצמי וההרגשה ש"אין לי זכות לתפוס מקום". anyway תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] זה דווקא יפה! אהבתי את האוירה. [ליצירה]
- [ליצירה] מזל טוב! [ליצירה]
- [ליצירה] (אחרי קצת מחשבה:) מעניין אם זה חייב להיות ככה. הנרקיסיזם הזה שמאפיין "אומנים": "אני ארשה לעצמי להתמוטט, להתפרץ, להתנפץ, לשקוע, כי אני מיוחד - אני אומן אני. יש לי מצבי הרוח המקודשים שלי . שבד"כ באים עם המוזה הקדושה שלי. אשתי יקירתי, את צריכה להבין את זה - סך הכל התחתנת עם *אומן*, משורר, לא סתם אדם. זה מחייב. וודאי תהיי אסירת תודה לי שאני מקריב אותך, והורס אותי, בשם ה"אומנות"!" ובקשר לילד - קראתי ספר שקוראים לו "הדרמה של הילד המחונן", שמדבר על הטרגדיה האישית של ילדים רגישים וחכמים שמפנימים מאוד את הציפיות מהם וממלאים אותם בדייקנות, ותוך כדי כל מאבדים את עצמם. ומשלמים את המחיר בהמשך החיים, בגדול... [ליצירה]
- [ליצירה] לא בוגר במיוחד, הייתי אומרת. [ליצירה]
- [ליצירה] יש אמת בדבריו של מאיר, רון. אתה מיטיב ליצור אוירה, אבל זאת תמיד אותה אוירה. כזאת שנפרטת בסולמות מינוריים על גיטרה במחסן ישן בגשם שוטף בלב כרך הומה וזר. כנראה שכך אתה כותב כי שם אתה נמצא, כנראה, ולכן זאת טעות לומר לך "תכתוב בסגנון אחר". אבל אולי זאת איזושהי אינדיקציה, איזושהי מראה שצריך להסתכל בה ולשאול אם זה מה שרוצים. [ליצירה]
תגובות