[ליצירה]
האאאאאאאאאאאאאאא, חייבת לקרוא שוב ושוב ושוב, אתה חייב לחלק את זה למנות, .... לא לא באמת,זה חייב להיות כמו שזה עכשיו. זה פשוט כל כך הרבה במונולוג אחד, הרבה לראש (וטוב שכך) כמה נכון, לפעמים אני מרגישה שהמח שלי קולט לא אחד למיליון, אלא אפס נקודה אחד לחצי מיליון..... ולא סתם ברא אותנו הקב"ה הרבה אנשים ולא יחיד, זו המתנה שלי, שאת כל מה שהוא לא האפס נקודה אחת לחצי מיליון שלי, משהו אחר יחשוב ויעביר לי.... אווף, לו הייתי רוטשילד, במחשבה...
ותודה ל"רוטשילדים" שחולקים משלהם!
[ליצירה]
הצלחת בצורה נפלאה לתאר את כל הסיטואציה בשפתו של ילד, מצאתי את עצמי מדמיינת את כל הסיטואציה כאשר ילד בגילאים שבין חמש לשבע מתרוצץ לו בתרחישים..
מדהים איך אחרי כל השנים שעברו הכל כל כך חי עד כדי להיטיב לתאר אחד לאחד.
רוגשתי וחוייכתי!
[ליצירה]
מצטרפת למישי.
שלושת השורות האחרונות התהוו לי בבטן תוך כדי קריאה כשהגעתי לסוף קראתי והוצאתי מהבטן במקביל.
אני חושבת שהן חותמות את השיר בצורה המתבקשת.
ואאוצ' כבר אמרתי?
[ליצירה]
....ובלכתי בשביל האפל,
תועה,
הבחנתי לפתע בשביב אור
המרמז להמשך דרכי,
פסעתי מהססת ובוטחת
בשביל ההולך ומתבהר.
נחלה,
אי מבטחים נראה באופק.
זרזיף מחודש החל ממלא את אשר יובש.
ליבי ששכח זה מכבר רגש מהו
חזר למלא יעודו,
חדש ומוכר.
ואהוב.
באתי לי,
שבתי לי א-לי,
אל ארצי,
אל מולדתי,
אל אהבתי.
אהבתי.
ברוך השם. :)
תודה אפרת.
תגובות