ולו רק, שיהיה בי הכוח
והנחישות,
והרצון
והאמונה
לעצור את הסכין בזמן.
הדס -
-
חסוי
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] עמית למה אתה מתכוון? לא הבנתי כלום. [ליצירה]
- [ליצירה] מדהים. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו הרבה זמן לא קראתי משהוא חזק כ"כ... [ליצירה]
- [ליצירה] אולי סכין בגב.. נחמד. [ליצירה]
- [ליצירה] חזק היטבת לתפוס את הרגע במילותייך. [ליצירה]
- [ליצירה] מצמרר... [ליצירה]
- [ליצירה] "לעצור את הסכין בזמן". האם כוונת המשורר לעצור את הסכין ולהשאיר אותה בשנות האלפיים או שנת 2004 בפרט? או אולי, הייתה מחשבה להחזיר אותה אחורנית בזמן ושם לבצע דבר. אני מציע לא לעצור את הסכין. יש דברים שפשוט צריכים לקרות. [ליצירה]
- [ליצירה] (לא...) [ליצירה]
- [ליצירה] (מותר גם לי לשלוח תגובה ריקה?) [ליצירה]
- [ליצירה] אוקי דין (?! משו יותר מדי מסתורי כאן..), בשבילך- תגובה לא ריקה. את/ה ביקשת. הדס- התכוונת למשו? [ליצירה]
- [ליצירה] אני חושבת שיש עוד מקום לפתח. זרקת אותנו לסיטואציה, ומרוב מאמץ שלא תהיה האכלה בכפית יצאו קטעים שהם פשוט לא ברורים. מה המשמעות של העלייה הזאת? מה זה היה לפני כן? מה בכלל הולך כאן? למה אם הוקם בית המקדש, המוטו הוא עדיין "אם הרבנים אמרו אז הם יודעים?" [זה לא קשור לטקסט. סתם תהיה פרטית.] להרחיב, להפוך את הרעיון לברור קצת יותר, ללטש את הקצוות. יש לזה הרבה פוטנציאל. [ליצירה]
- [ליצירה] אמרה אויב אמרה ארדוף והיא זקנה ועייפה ליחתה נספגת בחולות אמרה אשיג והיא שולחת יד קמוטה באין לה כח הרכינה ראש גאה תחת משקל הכתר הכפול, מלאה נפשה מרורים. כשהצליפה על גבכם המיוזע מלכת מדבר, סיננתם חול צנח לה בשעון, ועתה היא מדדה שבורה, על משענת קנה רצוץ הרי את מחולקת לי (מחולקת, מחולקת) כדת משה וישראל [ליצירה]
- [ליצירה] ועל דמאניוק - נגזר שלא בפניו, אאל"ט. [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] לא, האמת שזו לא השורה... נכתב בעפרון בקרון החתום זה של דן פגיס. השיר שאני שדיברתי עליו נקרא "מכל העמים". [ליצירה]
- [ליצירה] [ליצירה]
- [ליצירה] ברוכה הבאה, ושיהיה לך בהצלחה כאן. האם את מעוניינת בביקורת? [ליצירה]
- [ליצירה] ברוכה הבאה, ושיהיה לך בהצלחה כאן. יש לי ביקורת - ואם את לא מעוניינת אז תפסיקי כאן. הקטע הזה לא עבר הגהה בסיסית - שגיאות הקלדה, כתיב, תחביר, דקדוק, זמנים ומשלב, שהופכות את הקטע לכמעט בלתי קריא. יש כאן נסיון להשתמש בשפה לירית-כביכול - במבנה של סיפורת, וזה צורם מאוד במיוחד כשהחריזה לא קבועה ולא מדוייקת. ופירוט. יש לך נטיה לכתוב מילים בכתיב מלא, גם כשלא צריך. ביפנים צ"ל בפנים, בישביל צ"ל בשביל וכו'. געלה דם - אין חיה כזאת... משרה צ"ל שמרה, וכו' וכו' וכו'. יש כאן גם בעיה רצינית עם הפיסוק - כדאי להעיף מבט בחוקי הפיסוק של האקדמיה. משלב - את _לא_ יכולה לכתוב סיפור כשדמות אחת אומרת "למה זה נפלו פניך?" ועוד דמות אומרת "מה הולך כאן?" ביטויים שצורמים מאוד - ערפל של בעיות, קץ משנתו, ועוד ועוד ועוד. תשלחי את זה לבטא, וכמה שיותר מהר. טעויות כאלא אפשר לתקן, ואף אחד מאתנו לא נולד עם עט של כסף בפה; ומביקורות רק לומדים, ואני יכולה להעיד על עצמי שבלי ביקורת לא הייתי מתקדמת לשום מקום. אז, שוב - ברוכה הבאה. מקווה שתחליטי להשאר. [ליצירה]
- [ליצירה] יש כאן שורה של מחשבות, בעצם, הגיגים שרצים אחד אחרי השני. את חוזרת על עצמך כמה פעמים ואולי כדאי לצמ צם קצת; חסרו לי מאוד סימני פיסוק. אהבתי "כאבי גדילה ממך". [ליצירה]
- [ליצירה] כתוב יפה מאוד. שימי לב רק לפיסוק :) [ליצירה]
תגובות