טוב. אז אל תבוא.
נכנעתי.
רק תודיע, שאני לא אמות מציפיה.
כלנית אבן
-
בת 30. סטודנטית לתואר שני. גרה במרכז הארץ בשכירות.
כותבת את עצמי לדעת מאז שאחזתי בכלי כתיבה לראשונה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] וואו! איך הצלחת?! אין, זה המשפט שאני מזדהה איתו יותר מכל משפט אחר בערך... [ליצירה]
- [ליצירה] מצוין. [ליצירה]
- [ליצירה] זה פשוט - וואו. ואין לי דרך אחרת לומר את זה. [ליצירה]
- [ליצירה] נראה לי שהפתיחה מחלישה את המשפט,כיוון שהיא ילדותית מעט ומובנת מאליה והוא יכול להיות חזק יותר אם יהיה כך: "רק תודיע,שאני לא אמות מציפיה" צחית [ליצירה]
- [ליצירה] יחי השנינות. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] העולם מלא בויתורים לפעמים צודקים ולפעמים פשוט חבל... [ליצירה]
- [ליצירה] יש פה איזה רעיון מעניין שמובע בדרך מאוד מוזרה. הסיפור (או המונולוג, אם את מתעקשת) מתחיל בצורה מסויימת ומדבר על משהו אחד, בצורה רצינית וסיפורית וכתובה היטב. ואז פתאום זה נהיה היתולי כזה, ולא ממש ברור וקצת מאבד את הפואנטה, שאני חושבת שהיית מצליחה להעביר יותר טוב אם היית מנסחת אחרת את הפסקה השניה. כי בפירוש יש לך את הכישרון הזה לכתוב טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] א. לא ממש ברור אם ההקדמה שלך היא חלק מהשיר ב. הוא באמת קצת ילדותי ג. העולם לא מלטף ובטח שלא נעים. בטח כבר גילית את זה. [ליצירה]
- [ליצירה] רעיון יפה. אהבתי. עם זאת "תשכונה" ותמחשב" אינן מילים. אולי "את השכונה" ו"את המחשב". ואגב, אומרים חנוכת הבית, ולא חלוקת הבית. [ליצירה]
- [ליצירה] דווקא חרוזים חסרים קצת אם מחליטים לחרוז חרוזים חושבני שיש קצת צורך לשים לב למשקל, למרות שלא קל ולמרות שזה קצת דורש מאמצים. ואם כבר - אולי גם נוסיף ונאמר שאם הוחלט שבסיפור מדובר אז רצף נשמע כמו דבר הגיוני כלומר, מה בא ראשון ומה בא שני. כי למה מספריים אם היא טישו אומלל ולמה הייתה חתונה בכלל ומה עניין שמיטה לחיי אומללותה. אבל סך הכל שירון חביב אף כי, שוב, לא מאוד מלהיב. אף שבתור רעיון הוא ניתן לפיתוח אם כי הדרך איך נתונה לויכוח. [ליצירה]
- [ליצירה] מסכימה עם עופים. המעבר לא חלק בכלל וגם ההקשר לחיי כלב ממש לא מובן (כלבלב הולך לאבא שלו בימי שישי? מי מביא אותו לשם ולמה?), שלא לדבר על ה"שיחת אב-בן" שיש להם. הבן שואל שאלה קצרה ומיד האב פותח בוידוי מרגש וסוחט דמעות שליש על איך הוא לא היה אבא טוב מעולם אבל הוא ישתפר, ופתאום הבן קופץ למסקנות לגבי עתידם הורוד והדביק בעתיד. לענ"ד לא היית צריך לעשות את הגיבורים לכלבים. אם הסיפור היה כתוב "חלק" הוא היה עובר גם בתור בני אדם. הגילוי שהדוברים הם כלבים לא מעלה את איכות הסיפור. נהפוכו, אולי אם לא היית מרגיש צורך לסיים בנימה הומוריסטית היית משקיע יותר בעלילה. מעבר לזה, באמת צודק עופים בעניין הזה שהיטבת לתאר דברים מנקודת ראות של ילד (אם כי עכשיו כשאני בודקת שוב, לא ברור לאורך כל הסיפור בן כמה הוא. הוא מספיק קטן שיצטרכו לרחוץ אותו ומספיק גדול לנתח את חיי הזוגיות של ההורים שלו..). [ליצירה]
- [ליצירה] יש ימים שהייתי יכולה להישבע שעלי כתבת [ליצירה]
- [ליצירה] במילה אחת - וואו. בכמה מילים - שימחתני. מאוד מאוד יפה ומיוחד. [ליצירה]
- [ליצירה] מצויין. ממש טוב. מסוג הטוויסטים בסוף שאני הכי אוהבת. [ליצירה]
- [ליצירה] כל כך נכון לכל כך הרבה אנשים. איפשהו רבים מאיתנו הם סוג של חמניות. רואים, כמהים, משתוקקים, אבל לא מגיעים ונשארים במין תקווה דרוכה שכזו. היטבת לתאר! [ליצירה]
- [ליצירה] צחית, מצחיקה שכמוך. נראה לי איכשהו שהבחור לא בדיוק "חובב אמנות". יש לנו את הכבוד להכיר פה אמן. אמן של ממש. הצחקת אותי קשות. [ליצירה]
תגובות