באמנות, כמו באמנות,
אין דבר כזה, שאין דבר כזה.
ובחיים, כמו בחיים,
אם אין דבר כזה, אז יהיה דבר כזה.
ורק באהבה, כמו באהבה,
אין דבר, כזה, אין דבר..
והכל נשכח, והכל עבר,
והכל נמחל, והכל ווּתר,
ואין דבר. אין דבר.
[ליצירה]
הדס, שירה היום לא צריכה חרוזים
וגם לא משקל. האמת היא שהיום אין כל כך הגדרות לשירה.
ועם זאת, זו לא שירה.
שמואל, אתה מנסה להביע רעיון שירי בצורה מילולית-מדוברת מדי. עזוב עכשיו את התוכן (שהוא בעיני מגוחך קלות, אני אתייחס אליו עוד מעט) ותתמקד רגע במילים.
"אך נשאלת השאלה
הנחרצת:
האם,
לרצח ושפיכות – הדמים,
יש כל הצדקה?"
שיר הוא לא טקסט חופשי. אתה לא יכול מצד אחד לומר דברים כמו "אך נשאלת השאלה הנחרצת" כמו היה מדובר בנאום חוצב להבות שאתה נושא מעל בימה זו או אחרת בעוד שבשורות אחרות שלך אתה כן מנסה לדבוק בשפה קצת יותר גבוהה כמו "עוד יכוה גופכם
הארור בקללת,
בין שבעה מדורי –
התופת והזוועה;"
וזה בלי להביא בחשבון את שאר עיוותי השפה שלך (לא ראוי היה שתגיה את מה שאתה כותב?) כגון "תהיי ברוכה!" (כשברור לכל שבציווי מעין זה הלשון צריכה להיות "היי ברוכה") או: "שידכם – השאטה,
עוותה;" (כלא שאטה, ודאי..).
וזה רק מהבחינה הלשונית.
לעניין התוכן, לא ברור לי על מה ולמה יצא הקצף. ארה"ב, כמו כל תרבות, יש בה מן השלילה ומן החיוב. גם בתרבות הרומית שאתה כל כך נהנה לשלול היה הרבה מן החיוב והרבה מן השלילה, אבל לולא היא לא היינו איפה שאנו היום. גם לולא ארה"ב לא היינו איפה שאנו היום.
לא יודעת אם אתה דתי או לא, אז אתה יכול לראות את זה כהשגחה או כגורל עיוור, אבל איך שלא תסתכל על זה, אימפריות קמות ואימפריות נופלות.
ממה שהבנתי מהמבקרים האחרים כאן אתה סוגד לאימפריה הסובייטית. ואני חושבת שאתה יכול לומר את זה רק כיוון שאתה לא חלק ממנה. לו היית חי ברוסיה הסובייטית, לו אותך הגלו לסיביר, או לכלא נידח אי שם, לו אותך החליטה הממשלה, או המשטרה החשאית להרוג על לא עוול בכפך, סתם משום החשדנות שאתה אויב העם, מסתמא לא היית מדבר ככה.
להעריץ שלטון שמעולם לא היית חלק ממנו, כי מרחוק הוא נראה לך רומנטי, כמוהו לדחות שלטון שמעולם לא היית חלק ממנו , כי מרחוק הוא נראה לך מושחת.
[ליצירה]
יושבת כבר שעה ומסתכלת על זה.
פשוט מקסים!!
כל כך מדבר, כל כך אומר הכל, כל כך עושה חשק לקום ולרקוד את ריקוד הנפש.
[ליצירה]
[ליצירה]
אוקיי, סיפור מוזר
הייתי מוותרת על השימוש הנרחב בשורש "ז.נ.ה". וגם בשורש "ד.פ.ק".
דווקא רעיון יפה לסיפור, ואפילו נותן פן קצת שונה של כל העניין הזה של אבידות ופיגועים (למרות שבאמת לא היה צורך להרחיב על ליה והקבוצה שלה, כאילו - מה הקשר ולמה ואיך זה מתקשר???). הוא פשוט כתוב בצורה קצת.. נאמר, אינפנטילית? כל המילים האלה שהכנסת לסיפור, קצת הורידו את רמתו בעיני.
[ליצירה]
יפה!
דווקא הגבעולים המשתרגים להם לתוך הסלע מוסיפים חן שכזה, שכמו אומר, אמנם אני פרח לבד על סלע מנוכר, אבל בעצם אני והסלע די מחוברים בינינו.
או שזה רק הדמיון הפרוע שלי..
[ליצירה]
אתה יודע, ינשוף, זה לא רק המשוגעים.
יש שפויים רבים שגם לא רואים הרבה מעבר לקיום היומיומי הנדוש של תשלום מיסים, והליכה בבוקר לעבודה, רק על מנת לחזור ממנה בערב מותשים.
זה לא דורש שיגעון. נהפוך הוא:
זה דורש ראיה נכוחה של החיים. ראיה אמיתית, שככה זה באמת צריך להיות. שצריכים להיות חזקים ומאמינים שיש משהו גדול פי כמה בעולם הזה ושזו הסיבה שלנו להיות כאן.
ואם אתה מכיר אדם כזה, אדם אמיתי, אז תכיר לי אותו, כי זו סחורה נדירה בימינו.
[ליצירה]
הדס יקירה,
אני באמת שלא מחפשת בלוג ולא סוג של תגובות של בלוג. אני פשוט מבקשת שאם מישהו מגיב, שיטרח לקרוא הכל.
אני לא הייתי מעזה לבקר יצירה שלא קראתי את סופה.
נכון, שאולי זה באמת לא "מושך" לקריאה את כולם. זה בסדר מבחינתי. אני יודעת שישנם רבים אחרים שקראו את הדברים עד תומם.
הבעיה שלי מתחילה כשאנשים מבקרים בלי לקרוא עד הסוף. זה הכל.
ועל זה אפילו גברת זהירות הסכימה איתי.
[ליצירה]
מצחיקה התגובה שלך
כי זו תגובה מאוד חד צדדית. "תקראי ותפנימי" את אומרת לי. רק אדם שמאמין בלי סימני שאלות יכול לקרוא ולהפנים. אצל כל השאר מתעוררות שאלות מפעם לפעם ולשאול שאלות זה לגיטימי. אין כאן עניין של הפנמה.
ואגב, לענ"ד גם הסיום טוב. לא כולם יוצאים ממשברים יותר דתיים ומאמינים. כשכולנו מתים זה מעורר שאלות ואם לך זה לא מעורר לא נותר לי אלא לקנא בך (או, אם הייתי צינית יותר, לרחם עליך).
אגב "עקבות בחול", משעשע איך כל הבני עקיבא אימצו את זה. הידעת שזה משל מהברית החדשה?
עכשיו תחשבי שוב אם דווקא זה המשל שאת מפנה אותי אליו מכל המשלים שבעולם..
תגובות