[ליצירה]
בסוף
ממש שמעתי הד לאחת הארספואטיקות הגדולות הגדולות ביותר בעיני, ומן הידועות שלהן:
"ואת תוגתו של הלב הכורע/יד כל במנוחה תמשש" (רחל).
יש לך אנלוגיות ממש נהדרות, ואת מפתחת אותן נפלא.
[ליצירה]
כנפי שחר,
כן. ואפילו יותר מזה
כמו קרבן המובל קרוע מבט אל מזבחו
לא מבין לא מחליט
נשלט כמו בובת סמרטוטים על חוט
אני לא בוחרת בכתיבה, היא בוחרת בי
קרבנות כתיבה אנחנו
[ליצירה]
מתקרבת, זה פשוט-
נגמר התנ"ך - נגמרה האנלוגיה. :)
האמת היא שזה לא אמור להיות קטוע בסוף. העניין הוא, אני מניחה, שבתור קוראת ציפית לנקודת שיא בגלל הפתיחה (כמו שהזכיר זר בסוגריים) "שאם הקיץ הוא כמו התנ"ך". ואין שורה תחתונה. אין סיכום, אין מסקנה. יש את ההשוואה הפשוטה הזו, וככה היא נותרת, עומדת בעינה ומותר לחשוב עליה מה שרוצים.
:)
[ליצירה]
אני חושבת שזה היה עשוי להיות טוב יותר בלי הקטעים שבהם נפלת באמירות שחוקות ובנאליות- כמו "חושב אומר ולוחש"- עם הסוגריימים, וגם "אני כאן, תמיד, גם עכשיו".
כי בסה"כ זה שיר טוב מאוד, המצוקות שהן גם מתחת לפוך (אלהים אדירים, זה כל כך נכון!), והשמים עם הכוכבים הפלסטיקים. זה מנוסח נפלא ואומר נפלא.
הליטוש ייטיב עם היצירה, לטעמי.
[ליצירה]
דווקא אהבתי יותר את ההתחלה ה'"לבד"ית, יש בה משהו קסום יותר, והיא כתובה בשפה פחות בנאלית מאשר הקטע הזוגי בסוף. אהבתי את "בחנות יהודית סדוקה" וגם את "אשרי הגפרור שהביא עלי שבת". אבל בסוף קצת מעדת עם ביטויים משומשים כמו "בשניים פמוטים וזוג עיניים" ו"הלוואי ויהיה לי פמוט".
לדעתי אפשר עוד טיפה'לה ללטש, וזה יהיה עוד יותר טוב.
[ליצירה]
באמת מקסים.
משובח.
אני מאוד אוהבת כשמספרים על ירושלים בלשון ירושלים, לשון עתיקה וסדוקה, והמשפטים נדמים צפופים כמו הסמטאות.
ואת הצלחת. ואיזה כיף לך.
שתזכי, שנזכה כולנו לראות את העיר עוטפת אור של מעלה.