[ליצירה]
בסוף
ממש שמעתי הד לאחת הארספואטיקות הגדולות הגדולות ביותר בעיני, ומן הידועות שלהן:
"ואת תוגתו של הלב הכורע/יד כל במנוחה תמשש" (רחל).
יש לך אנלוגיות ממש נהדרות, ואת מפתחת אותן נפלא.
[ליצירה]
כנפי שחר,
כן. ואפילו יותר מזה
כמו קרבן המובל קרוע מבט אל מזבחו
לא מבין לא מחליט
נשלט כמו בובת סמרטוטים על חוט
אני לא בוחרת בכתיבה, היא בוחרת בי
קרבנות כתיבה אנחנו
[ליצירה]
מתקרבת, זה פשוט-
נגמר התנ"ך - נגמרה האנלוגיה. :)
האמת היא שזה לא אמור להיות קטוע בסוף. העניין הוא, אני מניחה, שבתור קוראת ציפית לנקודת שיא בגלל הפתיחה (כמו שהזכיר זר בסוגריים) "שאם הקיץ הוא כמו התנ"ך". ואין שורה תחתונה. אין סיכום, אין מסקנה. יש את ההשוואה הפשוטה הזו, וככה היא נותרת, עומדת בעינה ומותר לחשוב עליה מה שרוצים.
:)
[ליצירה]
נעים לקריאה.
זה שיר יפה, אבל הוא לא הולך למקום ברור.
האם אתה מדבר פה על הערב שיורד על העיר? על עצמך מהלך בעיר?
יש בשיר הזה משהו לא מבורר עד הסוף.
prednisolone side effects in dogs go prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
דווקא אהבתי יותר את ההתחלה ה'"לבד"ית, יש בה משהו קסום יותר, והיא כתובה בשפה פחות בנאלית מאשר הקטע הזוגי בסוף. אהבתי את "בחנות יהודית סדוקה" וגם את "אשרי הגפרור שהביא עלי שבת". אבל בסוף קצת מעדת עם ביטויים משומשים כמו "בשניים פמוטים וזוג עיניים" ו"הלוואי ויהיה לי פמוט".
לדעתי אפשר עוד טיפה'לה ללטש, וזה יהיה עוד יותר טוב.
[ליצירה]
*.
כזו עדינות מדוייקת לא קראתי כבר המון זמן.
נותרתי מלאת התפעלות,
אבל דוממת.
---
זה שיר חזק מאוד,
כבד מאוד,
טוב מאוד.
אני
אני
אני לא יודעת מה ואיך להגיד.
[ליצירה]
אני אוהבת את זה.
בכלל, השאיפה לפשטות היא כל כך יפה, וכשהיא כתובה ככה- היא עוד יותר.
הערה אחת יש לי:
שתי השורות האחרונות.
נודף מהן ריח דידקטי קמעה.
אבל כיוון שלפסול לגמרי זה לא פתרון, על אחת כמה וכמה כשאינני המשוררת שכתבה את השורות האלה, אז אולי אפשר לחלק את זה אחרת, אולי-
"ואולי לא ידענו ללמוד
כי פשוט הוא
לא סתם."
-----
וללא קשר, ראי את 'חוקי לחם' לנתן יונתן.
[ליצירה]
תודה, נעם.
-----
לפעמים אני שואבת את הכתיבה ממישהו אחר, אבל דווקא פה לא. [אמנם זה היה מזמן יחסית, אך אני משערת שאני זוכרת נכון.]
על סגנון אישי קשה לי לדבר, כי אני לא רואה כזה [גם לא בקוים של ציורים שלי, אגב], אבל אחרים רואים אצלי, וזה אולי מוכיח משהו.