ובכל פעם מחדש נפלֵאתָ בעיני
בתוך שאון החיים הצופֵף
מצליח תמיד לשזור עצמך
להגדיל שירה
ולהאדירה
ולהתגדל ולהתקדש- -
ומתוך כך כמו מתבקש לראות
אותי בעָניי
מתבדלת בצד
וגם אז רוחות החול צולפות בגבי
ואני מסוככת עלי ועל
האור הבָּלוּם- -
[ליצירה]
-
אני לא יודעת בתור מה זה נכתב, ובעקבות מה,
אבל אני רואה את זה יפה דווקא בתור שיר מאם לבנה.
(לא נראה לי שזו הכוונה, אבל זה יפה להסתכל על זה ככה.)
[ליצירה]
הקומפוזיציה ג-א-ו-נ-י-ת. בדיוק מה שאני אוהבת.
אחלה קוויות.
יש פה גם אור מעניין, נדמה שהאור על הכביש והבניין הוא אחר לעומת האור שנופל על הדמויות.
אם לא הטשטוש של האדם החרדי הייתי חושדת בך בביום. (וזה לא נאמר לרעה, ממש לא.)
ההערה היחידה היא כמו שחף- חבל על המשהו העגול הבהיר למטה שטיפטיפה מסתיר את הגלגל.
מעניין אותי לראות עבודות צבעוניות שלך פעם.
[ליצירה]
אני חושבת שזה היה עשוי להיות טוב יותר בלי הקטעים שבהם נפלת באמירות שחוקות ובנאליות- כמו "חושב אומר ולוחש"- עם הסוגריימים, וגם "אני כאן, תמיד, גם עכשיו".
כי בסה"כ זה שיר טוב מאוד, המצוקות שהן גם מתחת לפוך (אלהים אדירים, זה כל כך נכון!), והשמים עם הכוכבים הפלסטיקים. זה מנוסח נפלא ואומר נפלא.
הליטוש ייטיב עם היצירה, לטעמי.
תגובות