[ליצירה]
ואיך אוכל אשיב פניך ריקם
שחנותי פתוחה לרווחה
ומקיף אנכי לכולם
היד כותבת והפנקס פתוחה
וכעת הכל מתוקן לסעודה
לא עוד תבקש נפשך
כי אין לי עוד בעולם מלבדך
עכשיו שנותרנו אני ואתה
[ליצירה]
מצוין. מצא חן בעיניי משל הבצל שלך. הביצוע והרעיון נפלאים.
להיות אחד, אגב, זה בידי הדובר תמיד. ואולי לא היה בצל לטגן אם מלכתחילה היה הדובר אחד..
[ליצירה]
----
מישי אחרת - אל תתנצלי
טוב שהגעת לחסות בצלי
הכנסת האורחים היא אצלינו בדם
(וההוכחה - היא כל מה שקדם)
וטוב שבין כל החורזים לתפארת
הגיעה אלינו בסוף גם - סופרת
שספרה כל שירשור כדת וכחוק
(ובינינו - מי כבר אחריה יבדוק...)
ובכן את טוענת לפ"ז שירשורים ?
אז אני כאן נפלתי בפ"ח...חברים...
ולא אאריך כאן יותר...רק מפחד
שבסוף עוד אפול מן הפ"ח אל הפחת...
[ליצירה]
---
הדיון שצמח מהשיר הזה הוא חיובי ביותר. השאלה שאין לטאטא מתחת לשטיח היא שאלת ההתמודדות בימינו עם "אירוטיקה" (וכן, ילד - מצד ההלכה, למה לא?) ולא השאלה: למה נכנסת כלה לחופה, אשר כולנו יודעים את התשובה לה, גם בלי עזרת יצירות מסוג זו הנוכחית.
סוערה יקרה - נא לא לייחס לי דברים שלא אמרתי. לא אמרתי "איחס" ולא ירדתי על איש, אפילו לא עירערתי על עצם פירסומו של השיר, אלא הסברתי איך
לעניות דעתי יהודי צריך להשתדל להתייחס (או לא להתייחס) ליצירה כזאת. ואגב, עצם התייחסותך לשיר השירים כאירוטיקה שוב מקוממת אותי. אולי זה עניין של סמנטיקה, אך בהתייחסות זו מסתתר לדעתי השורש של הבעייה: אנו נוטים לייחס מושגים מהעולם החומרני כדי לתאר דברים שהם בקדושה, והנגזר מכך הוא שבדיעבד, אליבא דציבור רחב, אם "שיר השירים" הוא אירוטיקה, אז אירוטיקה היא דבר "כשר" ומכאן הדרך להכשרת הפורנוגרפיה אינה רחוקה. אני למשל מזדעק כשאני רואה יהודים דתיים מאוד עומדים בתור עם העגלות של הסופר ביום שישי ובתוך העגלה כל הרפש שבעולם: מעריב, ידיעות, כל העיר או העיר ואם אפשר אז גם לאישה. הרי התמונות וניבולי הפה המופיעים בעיתונים אלה, היו רק לפני ארבעים שנה שייכים לאסכולה הפורנוגרפית הרשמית מבית "פלייבוי". את מדמיינת לעצמך יהודי דתי קונה "פלייבוי" בסופרמרקט? ועוד מביא אותו הביתה לשולחן השבת, כדי שגם הילדים יעיינו בו לפני או אחרי הארוחה ? האם הזמן מכשיר את השרץ?- לא! זה רק אנחנו מכשירים אותו! והתרוצים לכך- אין סופיים. החל מ"אני אדע לעמוד בפרץ" וכלה ב(כן!) שיר השירים. ואני שואל את עצמי מה יהיה בעוד ארבעים שנה? האם יצירות שהיום מוצאות להן בית ב"במה חדשה" ייחשבו "על הגבול" באתר "צורה", ושוב מישהו יזעיק את שלמה המלך להגן עליהן?
[ליצירה]
----
לא בגרויות, לא יום הולדת!
מירב עוד בשישית לומדת
והיא כרגע מתנדנדת
בין אפריקה והמולדת
כלומר הגברת על התפר
בין high school לבין בית-הספר.
היא עסוקה בציונות,
לא ציונים (איך השנינות?)
ממזר אגב, מה? השתחררת?
ושוב יש זמן לכל החרטא ?
אם כך שרשר נא שוב ושוב
ותרום לרייטינג (זה חשוב!)
הן סוף כל סוף אין יצירה
מיצירות אתר צורה
אשר בארכיון גנוזות,
שניצפתה יותר מזאת!
[ליצירה]
אהבתי מאוד
יש רק פיספוס אחד - נוצר רושם ראשוני מטעה שגבוהים וקדושים אמור ראחמנא ליצלן להתחרז - והרי לא היא....ובטח שבבית ספרך לא חורזים בשור וחמור...
[ליצירה]
האמנם צרוף מקרים?
האם הציפור הפתיה היא השראה משירי "דחלילים" שפורסם כמה דקות לפני ובו מוזכרות ציפורים פתיות? - אם כן, אז אני מוחמא מההשראה, אם לא, אז אני מוקסם מצרוף המקרים.
[ליצירה]
----
האתר הזה מתחיל להיות זול. לאן התדרדרנו ?
חמישים שקל ? אי אפשר מאה ?
וברצינות...מילא אירוטיקה א-לה שיר השירים
שכבר היתה לנו כאן (וגם עליה מתחתי בקורת), אבל פורנוגרפיה בוטה מתובלת בניבולי פה שבדיוק בגלל שכמותה אני (ואני בטוח שגם אחרים) בורח מבמה חדשה ?! וחבל דווקא כי הסגנון עצמו, שהוא שלמה ארצי למתחילים (קבל זאת כמחמאה) - מרתק למדי.
[ליצירה]
לממזר פרחים
מרב בינתיים קצת גדלה
ומה"בלי" כבר נגמלה
ויש לה שתי חיות מחמד
ושמם הוא SMS וצ'אט
(מלבד חיבור טלוויזיוני
אל המקלט מדגם "סוני")
ובכן על העצות - תודה
אך היא איננה בודדה
ואם כאן בשידוך רצית
(כי היא את דמיונך הציתה)
אומר לך: אין בעייה!
הכל תלוי בנדוניה!