כשאחזור מהרחוב
בו ינופצו החלונות
של אוטובוסים נושאי אבק, ואפר
שהובא זה מקרוב
מתוך המחנות
להיטמן באדמתי המשוספת
התחכי לי, להפחית
את הכאב המנוכר,
דואגת כמו תמיד ומתחשבת,
ללקוט שברי זכוכית
מתוך גופי המר
ולחבוש את הפצעים ביד אוהבת?
האיזכור הזה, בנשימה אחת של "מחנות-המוות" ו"האוטובוסים המנופצים" (הטרור הפלסטינאי של ימינו)- זה בהחלט במקום! חיות-האדם האלה, הפלסטינאים, אכן- גרועים כמו הנאצים...כן, בהחלט במקום! שיר חזק, וטוב שכך!
זה לא האוטובוסים ולא המחנות,גם לא הקבורה ה"אגבית" באדמה הקרועה,
זה האיסוף והטיפול ובעיקר הדאגה,שבזכותם,ממש כמו אצל החלונות המנופצים של ג'וליאני,-ממילא למה שקרה כבר אין כל כך משמעות.
שיר יפה מאוד.
[ליצירה]
אוי זה מזעזע...
האיזכור הזה, בנשימה אחת של "מחנות-המוות" ו"האוטובוסים המנופצים" (הטרור הפלסטינאי של ימינו)- זה בהחלט במקום! חיות-האדם האלה, הפלסטינאים, אכן- גרועים כמו הנאצים...כן, בהחלט במקום! שיר חזק, וטוב שכך!
[ליצירה]
לא רוצה להרוס פה לאפאחד את ההתלהמות,אבל
זה לא האוטובוסים ולא המחנות,גם לא הקבורה ה"אגבית" באדמה הקרועה,
זה האיסוף והטיפול ובעיקר הדאגה,שבזכותם,ממש כמו אצל החלונות המנופצים של ג'וליאני,-ממילא למה שקרה כבר אין כל כך משמעות.
שיר יפה מאוד.
[ליצירה]
הכותרת של השיר באה לרמוז על איזו תקופת "פוגרומים" מדובר. אימי שתחי'ה עלתה ארצה עוד לפני השואה ועד היום לא עמד בה הכוח לחזור לבקר בעיר ילדותה שרוב תושביה היו אז יהודים. 70 שנה לאחר עלייתה ארצה, חזרנו לשם אנחנו, בני הדור השני, לחפש שרידים מן התופת.
[ליצירה]
------
ובכן לפי בקשתכם
תגובת ה- 100 לפניכם:
ברכות לכל המשתדכים
מרו ועד ממזר פרחים
במלאת הערב (ה' באב)
מאה ל"איזה חג תאהב"
אכן, מאז ממזר הציע
(ראו תגובה 6 ביציע)
שידוך עם נדודניה "בקשיש"
חלפו פה כבר שנה ושליש!
ואיזה חג תאהב מרב ?
נדמה כי דווקא ט"ו באב
לפי כמות השידוכים
אשר כאן בשירשור פורחים...
אז איחולים אשלח כעת
לכל מי שמשכו בעט
ואם אומר פה חברים
"ברכות עד מאה ועשרים"
יהיה בכך משום קללה
לכל חתן וכל כלה
כמו בבדיחה על הישיש:
(מלאו מאה-עשרים לאיש
ושאלו אז השכנים
מה נאחל ? כמה שנים ?
אמר להם אז "ידידַי
אחלו לי ערב טוב ודי ! )
אז נא אחלו לי חברים
עוד מאה אלף שירשורים !
ואם תתמידו במלאכה
אולי תראו בזה ברכה
אם לא לשבור כוס-נישואים
אז לפחות לשבור שיאים!
[ליצירה]
----
מאיר אריאל כתב תם השרב הגדול. הנוסח המופיע כאן לעומת זאת (לפחות השורה הראשונה) מככב באתר אבטיח www.avatiach.com כבר זמן רב. לצערי האתר ברגע זה בתקלה, אז אני לא יכול לראות מי באמת כתב תמש הרב.
[ליצירה]
----
ובכן חלפה כמעט שנה
ושוב הולכים לקנות גבינה
(עדנה לתנובה ולשטראוס
אבל כל הדיאטות - ראוס!)
וגם מירב שלי גדלה
נו, איך אומרים? כמעט כלה...
ימים חולפים, שנה עוברת
רק השירשור ממשיך במרץ...
אך השירשור- מזמן הופקע
משני יוזמי ההפקה
והוא הפך לרכוש ציבור
מבלי לשאול רשות דיבור
אז..מה זה פה? ואיך העזתם ?
כיצד בעגלתי חרזתם ?
תפסתם טרמפ על הסגנון
(טוב, גם אני לא ש"י עגנון)
ובלי לשאול כיצד ולמה
פה הצטרפתם למקאמה
ובכן סחתיין! יוזמנה יפה!
לכל מי שזורק כפפה
וזה הזמן להתוודות
שכאן אני חייב תודות:
לולא חרזתם בעגלתי
מי כבר היה זוכר אותי ?
[ליצירה]
-----
ממזר יקר, סליחה מקרב
ליבי המתהפך כמו חרב
ולו לשמע הידיעה
שכאן גרמתי לפגיעה
כי אנוכי הרבה שנים
מקפיד לא להלבין פנים
ואם אכן בכך פגעתי
אכן עוויתי ופשעתי
כי גם בצחוק וחרוזים
אסור אף פעם להגזים
אז אל נא, אל נא באפך
ממזר יקר! סליחה! סליחה!
תגובות