לבכות עליך... אבא, היום הוא יום השנה השלישי למותך! זה שבוע שאני לא מוצאת מנוחה, ובכל רגע עולה זכרונך. (לא רק השבוע כמובן) לא יודעת איך להתמודד עם לכתך. בכל שנה אנו עורכים לזכרך אזכרה, טרודים בשאלות כגון, כמה יגיעו, האם ירד גשם, מה נגיש לארוחה וכו. לא זו הדרך בה הייתי רוצה שיחלוף לו יום הזיכרון לכבודך, אבל אין לי הכח להתמודד מול סוללה ארוכה של אנשים שחושבים אחר. בכל שנה בעת העלייה לקבר, אני עומדת כמו אבן מול המצבה ולא יודעת כיצד לנהוג. לא מצליחה לומר תפילות, לא מצליחה לבכות, רק עומדת ומתבוננת בכל המתרחש סביב. כל דבר מסיח את דעתי, אנשים שחולפים על פני הקבר, אבלים שמחפשים מניין, אישה שזה עתה סיימה לשטוף מצבה של אדם יקר. השנה בחרתי לי דרך אחרת להתייחד עם זכרך, החלטתי לא ללכת לעבודה, בבוקר שלחתי את הילדים לבית הספר, בצעתי כמה מטלות בבית, לא הדלקתי רדיו, לא שמתי שום דיסק עם שירים עצובים כהרגלי. פשוט ישבתי לכתוב את הדברים שהכי רציתי לומר לך כל השנים, מיום שעזבת אותנו. כל הבוקר תקוע לי שיר האומר: "לבכות עליך, לבכות עליך ים של דמעות". זה בדיוק מה שהייתי רוצה לעשות, אבל משום מה מסרבות הדמעות לזלוג. מיום שהלכת אבא, החיים כבר לא אותו הדבר. בריאותה של מרים רופפת מיום ליום, אמא עברה תאונת דרכים וראייתה מיום ליום נחלשת. צביה עסוקה סביב השעון עם בדיקות שלא נותנות מנוח לאף אחד מאיתנו, לפני חודש הסתיימה השנה הכי קשה בחייה, עשינו אזכרה ליוסף בעלה שנפטר בנסיבות טרגיות. מה עוד אוכל לספר לך, כולנו נאבקים יום יום על גידול הורים וילדים ועל פרנסה ובכל ים הדאגות הללו אנו עדיין אופטימים ומקווים בעזרת ה' לטוב. אומרים שיש חיים אחרי המוות, אם זה באמת כך, אנא ממך אבא יקר שלי, דבר שם למעלה עם בורא עולם או עם מלאכים שישלחו מזור ומרפא לכל האנשים שיקרים לך, המשפחה היתה עבורך הדבר הכי חשוב בחיים זה דבר שאין עליו שום ויכוח. תמיד הקפדת לראות את כולנו בביתך ונזפתה במי שנפקד ולא יכול היה להגיע. היום, לצערי הרב בביתך התוססת, החם והאוהב שוררת אווירה קשה של עצב, בדידות והחיים בו מתנהלים בלי שום התלהבות, צחוקים וכיף כפי שהיה בימים שקדמו למחלתך הארורה. כל חיי ילווה אותי מבטך שאומר: "אותך אני לא זוכר" (הנה, עכשיו הן מגיעות, הדמעות שהיו עצורות בתוכי כבר שבוע), מבט תוהה ומבולבל ואני סרבתי לקבל את העובדה שמבין שמונת ילדך דווקא אותי שכחת, אותי בתך הקטנה, שכה אהבת. אהבה שאף פעם לא הסתרת. לא יכולה להמשיך, רק רוצה שתדע שאני אוהבת אותך מאוד ומתגעגעת.