בס"ד האביב האחרון. אני זוכר אותך מהיום הראשון, ישר שראיתי אותך אמרתי שאני ואתה נישאר זמן רב ביחד... היה לך את כל מה שהייתי צריך, ממש הכל, הרגשתי תמיד כאילו אתה חלק ממני. זה מצחיק אבל תמיד היינו ביחד, בכל מקום שהוא... אהבתי אותך מאוד... אני זוכר את היום הזה שמסרת לי שעופר התחתן ושלאח שלו שבוע וחצי קודם לכן נולדה בת, איזו שמחה! איזה אושר זה היה... אני זוכר שבאותו הרגע אתה היית כה זוהר, נוצץ ולא מפסיק לרעוד מרוב שמחה... הרגשתי את זה... היית כ"כ שקט לפעמים, חוץ מהקטע של המוסיקה... כשביקשתי לפעמים שתנגן, ידעת על הכל! וכל שיר שביקשתי רק היה צריך ללחוץ עליך ולשמוע... היה לך כישרון אדיר... אחח כמה אני אתגעגע אל הרגעים הללו... תמיד היית כ"כ חשוב ונאמן אליי, ידעתי לשמור עליך, לפחות השתדלתי רוב הזמן... פעם החלקת לי מהיד ממש קרוב למעבר החציה וכבר חשבתי על הנורא מכל, היית שרוע בין הפס שחור ללבן, חשבתי שזהו... אבל ב"ה אלו היו כמה שריטות קלות, אף פעם לא הבנתי איך תמיד תמיד יצאת מכל המצבים האלה רק עם שריטות??? איך???... תמיד הקשבתי לך, אתה זוכר שהיו לנו שיחות לפעמים שעות על גבי שעות... זה מאוד חסר לי היום, אתה לא יודע כמה... אתה בטח שומע את כל זה ולא יודע מה לומר... אוף אני כ"כ מתגעגע אליך... כואב לי עליך... וכל זה בגללי... למה? תסביר לי למה בפסח כשהיינו ליד המים, כן ליד המים, היית חייב לנגן? אמרתי לך שזה לא הזמן וזה לא המקום, מסוכן שם... למה היית חייב דווקא שם שוב את אותה המנגינה שניגנת וניגנת בלי סוף כשהיית בבית, בישיבה, ובכל מקום שהתחשק לך... הייתי קצת רחוק ממך, אמרתי לך שהנה אני כבר מתקרב ויקשיב לך שוב... אבל... באותו הרגע שאחזתי בך... באותו הרגע... נשמטת מידי... התגלגלת למטה... עד למים... ראיתי אותך שוקע בשניות... זה מדהים איך אתה עם כל המשקל שלך צללת עמוק עמוק... איכשהו תפסתי בך ואחזתי בך שוב, אבל הפעם כולך היית רטוב... פתאום לא זזת, לא השמעת קול... ניסיתי לעורר אותך איכשהו... לנגב לך את מסך הפנים אבל זה לא עזר... ניערתי אותך כדי להוציא ממך את כמות המים שנספגה בתוכך... היית רטוב כמו שאף פעם לא היית... פתאום לשבריר של שניה ראיתי מתוכך אור... אור אחרון... חשבתי שאולי האור הזה אומר שהכל בסדר ולא קרה שום דבר... איכשהו הבנתי שרצית להיות בשמש, כי הרוח שנשבה והצל רק נתנו לך להרגיש רע יותר ויותר... אתה אף פעם לא אהבת מים... הבנתי שאולי זהו זה... ניסיתי וניסיתי שוב ושוב להחיות אותך... ללחוץ פה וללחוץ שם לא ידעתי מה לעשות, לא הייתי מוכן למקרים כאלה איתך... כולה היינו ביחד 6 חודשים... פרק זמן כה קצר... ו... וזהו... ברגעים האחרונים שלך שתקת... ואני... אני לא ידעתי מה לעשות כבר, זרם דמעות שטפו את עיניי... כבר לא היה אכפת לי מכלום... רק ממך... אחזתי בך חזק חזק... לחצתי בחוזקה בפעם האחרונה... ו... ו... זהו... להתראות פלאפון... להתראות MOTOROLA TIMEPORT.... מאותו יום הבנתי שלעולם אבל לעולם בזמן הנקיונות של פסח לא לדבר בפלאפון כשיש דלי מים בסביבה... יהי זכרך ברוך...