"לא כל היתושים זורמים אל הים"
אני מצהיר
ומעיף מבט לעברך.
את שקועה בספר החדש
שחבר לשעבר קנה לך
ליום הולדת.
"ואין דבר העומד בפני הלצון"
אני מוסיף.
את בשלך
מפזמת את השיר שלנו
מפשפשת בעבר שלכם.
[ליצירה]
וזה קרה כי זה היה צריך לקרות
ולגמתי ונספגתי בתוכך
ואפילו שירד
כאב
כי הרחבתי שפתותייך
וזרמתי ותוכך.
ועם כל זאת
החזקתי בידך
ובליטוף קל אמרתי
יבוא עוד
ויעבור.
[ליצירה]
לא יודע, אבל מתחבר לכעס שלך על דברים שאתה לא אמור לקבל אותם ובמיוחד אחרי שעושים מעשה טוב. זה ממש מקומם לפעמים.
אומרים שצרות באות בצרורות- בואי נקווה שהם טועים.
[ליצירה]
ממש התלהבתי בסוף השיר. מין חיוך כזה שנמרח על הפנים ואתה לא יודע למה. די נועז, הייתי אומר.
לא הייתי מספר אותו לילדיי (כשיהיו לי, בעז"ה) אחרי השינה. נפלא!
תגובות