צללים, אפילו החשוכים והאפלים ביותר, קיימים רק במקום שבו יש אור.
רן *
-
"La vida es del color del que yo quiera verla..."
(החיים יהיו בצבע שבו אני ארצה לראות אותם)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אדיר. מאיפה הבאת את זה? [ליצירה]
- [ליצירה] --- מהלב. תודה. :) [ליצירה]
- [ליצירה] יפה... מזכיר את "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר". יש לך עמדה לגבי "בורא חושך"? החושך הוא מציאות בפני עצמו, או רק העדר אור? [ליצירה]
- [ליצירה] --- לחושך, לרע, אין קיום בפני עצמו. במקום שאין בו טוב, אור, יש רע. אין רע מוחלט, ובכל אחד יש נקודות טובות. וסבל הרבה פעמים הוא תגובה שלנו למצבים, שאם היתה להם תגובה אחרת לא היה משתנה דבר, מלבד הרגשתינו היותר טובה. כתבתי את זה בעקבות מאורע מסויים, כדי לחזק את עצמי. [ליצירה]
- [ליצירה] ומה אתה עושה עם "ויבדל אלוקים בין האור ובין החושך", או "יוצר אור ובורא חושך" (שלא לדבר על "בורא רע")? [ליצירה]
- [ליצירה] --- הרע מגיע כשיש חוסר מודעות. אם למשל חבורת נערים מתעללת בחתולה, הם פשוט לא עוצרים לרגע לחשוב. עבדי זמן. אנשים לא נולדים רעים. רע זה כוחות הרע, זה הרצון לעבוד את עצמך ולא את ה', אבל הוא מאוד חיצוני. אין אדם עושה עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות. [ליצירה]
- [ליצירה] צודק מעולם לא חשבתי על זה ... [ליצירה]
- [ליצירה] מסכימה עם כל מילה. וזה בהחלט מעודד לחיות בראייה כזו. אגב - זה מופיע בצורה דומה מאוד גם בשיר של רונית שחר: "אל תשכח שזה האור שמטיל את הצל". ולגבי "יוצר אור ובורא חושך" וכו' - התורה נכתבה לאדם. כמו שכתוב "ויחר אף ה'" וכו' - שזה ברור שאי-אפשר להגיד שלה' יש גוף. לכן לדעתי זה גם נכתב כך. ה' יצר את האפשרות לצימצום של האור, והאדם תופס זאת כחושך, בדיוק כמו שצבע שחור הוא בעצם בכלל לא צבע אע"פ שאנחנו תופסים אותו ככזה. "ויבדל א-לוקים בין האור ובין החושך" זה פשוט להגיד את זה בצורה שהאדם מסוגל לתפוס. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה לך. להוסיף אור וטוב... :-) [ליצירה]
- [ליצירה] יפה יפה פששששששששש אתה עוד תהיה המשורר הלאומי.... [ליצירה]
- [ליצירה] ושכחת ש--- לאס *ו*גאס לאנ יוצא? [ליצירה]
- [ליצירה] --- בהחלט ייתכן שכן. [ליצירה]
- [ליצירה] --- שירה היא סובייקטיבית, אבל צריכה להיות מדויקת, לתאים למה שרצית לראות לפני הכתיבה, שלא יהיה פער. [ליצירה]
- [ליצירה] --- יש סיבה שכתבת 'כשאת בביתי' ולא 'כשאת בבית'? [ליצירה]
- [ליצירה] סיכום נצחוננו על האימפריאליזם יהא כמו נצחוננו על היטלר. מי הדובר במשפט זה? האם העם היהודי? וכי הוא ניצח את היטלר? מעיון בהמשך הקטע נוכל להיות יותר ממוקדים. חציית שדות שתי וערב הינה אסטרטגיה מלחמתית ידועה, אך הדגלים בראש התורן מן הסתם רק מקשים על הלחימה. העלייה לפסגות ההרים עם הדגלים הכבדים מביאה, ע"פ המחבר, לעולם ללא עוני ולעתיד מזהיר. האם נוסתה נוסחת פלא זו אי-פעם? העפלה עם דגלים אדומים בראש התורן אל ההרים בחציית שדות שתי וערב, תוך כדי הפצצות בסגנון מלחמת העולם השנייה? וכיצד לא משכיל הדור להשתמש באסטרטגיה פשוטה זו? כל זאת ועוד, בשיר הבא של מר שמואל ירושלמי. [ליצירה]
- [ליצירה] --- החסידות באמת שוזרות קיניהן על צמרות העצים? [ליצירה]
- [ליצירה] איה, זה לא מסובך, כתוב איך. ווא, אני ממש מרחם על העץ הזה. [ליצירה]
- [ליצירה] --- אני לא מסכים. ההסתכלות על החיים כתור למוות היא שלילית ושגויה מיסודה אבל את המסר, המבקר את האנשים על הבחירה שלהם לחיות חיים רעים, מלאי שנאה, שמקרבים את המוות, אני מעריך. [ליצירה]
- [ליצירה] --- השם של השיר הורס אותו, ילדותי ולא-נכון. קשה לי להתרגש. [ליצירה]
- [ליצירה] --- אני אוהב לכתוב קטעים כאלה, להתיישב עם דף היכנשהוא ולתעד. וזה בירושלים שלי, וחמוד. אהבתי את הסבתא השלווה. אפקט העדר כתגובה לשינוי תמיד מעניין אותי. הסבתא השלווה היא בטח אדם מאוד מאושר ושלם עם עצמו. [ליצירה]
תגובות