אני אדם הולך ובוכה
הבכי מתערבל בתוכי
מכלה אותי מבפנים
אדים של כאב עולים ממני
מרוקנים אותי עד תום
אני עומדת לפניך כולי
בתחינה
...
בהירות חדשה מנביעה מתוכי
ציפורים השמיימה
אני אוספת את כל הכאב
לאגרוף
ומעלה אותו לקורבן
אליך
מתבוננת ...
-
לא כל מי שכותב שירים הוא משורר- מספיק שהוא אחר...
(מתוך שיר של מתי כספי)
לא מתיימרת להיות משוררת, אבל כותבת לפי כיוון הרוח...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] **** בכי המתערבל לכדי בהירות ומעוף ציפור כוחות פנימיים באים לידי ביטוי בשיר [ליצירה]
- [ליצירה] יפה. דווקא לאגרוף? זה ביטוי לכעס. [ליצירה]
- [ליצירה] תגובה (מאוחרת) לאודיה כן, דווקא לאגרוף, ולא בגלל כעס- אלא כביטוי לעוצמה, כל הכאב והמתחים והלחצים מתכנסים לכדי פקעת אחת חזקה, בתהליך של פורקן שפורק את הכל ממני, את כל הרע והקשה, והכל מועלה אליו לקורבן. אולי לא לגמרי מובן... השתדלתי. [ליצירה]
- [ליצירה] ענק! יש לך את זה, סוערה! אני קוראת את הסיפורים שלך ברצף כבר ערב שני ברציפות, וזה ממש הנאה צרופה. דרך מצוינת להעביר מילואים של הבעל... :) [ליצירה]
- [ליצירה] מדהים תשמעי, אני עוברת כאן על התמונות שלך וכולי נפעמת! יש לך בהחלט כשרון ואת יודעת את העבודה. מתי האלבום? .. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה לאללה אתגר קרתי כזה... [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים! נפלא ונוגע בעומק הנשמה... אהבתי מאד. [ליצירה]
- [ליצירה] אני אוהבת איך שאת כותבת סתם לעצמך, בפשטות כזאת, וזה יוצא כזה ... יצירה. אהבתי את הסוף. [ליצירה]
- [ליצירה] יש לך את זה. בהחלט. אהבתי את המיקוד המרוכז הזה, הניסיון להגיד משהו טריוויאלי בעיניים חדשות. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי! החריזה שלך פשוט פנטסטית. קבל את התפעלותי. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה הרגשי נחיתות שלך בקשר לשיר ממש לא במקום, הוא מאד יפה. נכון שלא לגמרי מובן, ויותר הבנתי אחרי שקראתי את ההסבר שלך... אבל זה היופי בשירים לא?! אהבתי את התיאור של הבירור והעבודה שעוברים בספירת העומר. אגב, זו גם התשובה לתמיהה שלך - החול לא הופך לקודש פתאום, בשביל זה יש חמישים ימים! זה כל הסוד ביהדות, שיש תהליך ממושך, תהליך של בירור (מקביל לתהליך התשובה) שבו הדברים מתלבנים ומתעלים ונהיים בסופו של דבר - קודש. החיים של יהודי זה עבודה אחת גדולה, ממדרגה למדרגה. גם אדם חוטא לא נהיה בעל תשובה ברגע אחד, ויום כיפור זה לא הוקוס פוקוס נכון? אז ככה גם בתהליך הנוכחי, שמגיע מחר לסיומו בע"ה. כמו שאני מבינה את זה. [ליצירה]
- [ליצירה] . ובאמת ההווה הוא רק הרף עין, ומה שהוא ממשות הוא העבר והזכרונות שחיים בנו תמיד. כל רגע הוא חסר ממשות אם אינו נשאר חרוט בזכרוננו למשך הרגעים שיבואו. משחקי המילים מוסיפים הרבה (אטי-אתי). "מפרפרים" הזכיר לי שיר נשגב של יאיר שגיא על התפתחות השלבים מגולם לפרפר (לרוץ לחפש ולקרוא); והעפר - סוג של אסוציאציה - מתחבר לי ל: ...כמה מים צריך להוציא מן העפר, ולכסות כשקר ולנחם כשנשבר ובסוף נגמר, ובסלע נשארים קוי מתאר. (ציטוט חופשי מהזכרון, מה שמראה על כמות הפעמים שקראתי את השיר הזה...) [ליצירה]
- [ליצירה] . יפה. מרגישים את הגשם רוקד. [ליצירה]
תגובות