אני אדם הולך ובוכה
הבכי מתערבל בתוכי
מכלה אותי מבפנים
אדים של כאב עולים ממני
מרוקנים אותי עד תום
אני עומדת לפניך כולי
בתחינה
...
בהירות חדשה מנביעה מתוכי
ציפורים השמיימה
אני אוספת את כל הכאב
לאגרוף
ומעלה אותו לקורבן
אליך
כן, דווקא לאגרוף, ולא בגלל כעס- אלא כביטוי לעוצמה, כל הכאב והמתחים והלחצים מתכנסים לכדי פקעת אחת חזקה, בתהליך של פורקן שפורק את הכל ממני, את כל הרע והקשה, והכל מועלה אליו לקורבן.
אולי לא לגמרי מובן... השתדלתי.
[ליצירה]
תגובה (מאוחרת) לאודיה
כן, דווקא לאגרוף, ולא בגלל כעס- אלא כביטוי לעוצמה, כל הכאב והמתחים והלחצים מתכנסים לכדי פקעת אחת חזקה, בתהליך של פורקן שפורק את הכל ממני, את כל הרע והקשה, והכל מועלה אליו לקורבן.
אולי לא לגמרי מובן... השתדלתי.
[ליצירה]
משהו בין גוטמן לשאגאל, ממש ציוריות צרופה..
אהבתי את הדיוק של "השקמים מבקעות מדרכותינו" - איך העבר עכשיו מכוסה במדרכות ההווה, וצץ מתוכו כדי להזכיר את עצמו.ולא סתם צץ - מבקע; אנחנו מנסים להסתיר, לכסות, והוא עולה ופוצע מתחת לפני השטח.
[ליצירה]
.
השיר חזק ומרשים מאד.את יוצרת ייחודית ומוכשרת מאד ואני רצה לקרוא כל שיר חדש שלך, ואף פעם לא מתאכזבת.כתיבה מיוחדת וזוית הסתכלות מקורית.במיוחד טובה לי השירה הנשית כל כך שלך, שנותנת פן עמוק ומיוחד לכל מיני חוויות נשיות יהודיות.
לגבי השיר הנוכחי: הסוף חזק מאד.אבל לא הבנתי בקטנותי את העניין של התהפכות המינים - מה זאת אומרת שהוא מברך על הנרות?של מי הנר שאנו מתפללים שיכבה?יש מצב להסברים קצרים או שזה לא לענין?אני אשמח בכל אופן...
תגובות