גם לי משהו מתפספס...
הבחירה בקומפוזציה צדדית היא מעניינת, אבל אולי היה כדאי להכניס קצת יותר רקע, ולא לקטום את העלים. הקווים האלכסונייים של הגזע, והקווים המאוזנים של הענפים מפירים את האיזון וההתמקדות בשבירה, שהיא הנושא שלך. השניה מוצלחת יותר, אבל אני אוהבת את היכולת שלך ללכת סביב נושא ולכן גם לתמונה הזאת יש מקום מעניין, לדעתי...
[ליצירה]
גם לי משהו מתפספס...
הבחירה בקומפוזציה צדדית היא מעניינת, אבל אולי היה כדאי להכניס קצת יותר רקע, ולא לקטום את העלים. הקווים האלכסונייים של הגזע, והקווים המאוזנים של הענפים מפירים את האיזון וההתמקדות בשבירה, שהיא הנושא שלך. השניה מוצלחת יותר, אבל אני אוהבת את היכולת שלך ללכת סביב נושא ולכן גם לתמונה הזאת יש מקום מעניין, לדעתי...
[ליצירה]
זה..מצמרר. כף יד זה הדבר הכי אנושי,הכי אירוטי שיש, וכפפת ניילון הופכת אותה לקרה ונטולת חום.
מבחינת צילום, איפה הפוקוס איפה?? הבחירה באור צהוב הייתה נכונה אם באמת רצית ליצור תחושת "שתיקת הכבשים 3"..
את יוצרת עניין,ללא ספק.
[ליצירה]
ריגשת אותי,איש קטן-גדול.. (ואני לא מאלו השורדים מונולוגים ארוכים בד"כ..)
ואולי זו היכרותי האישית עם ר' עקיבא של ערב שבת, הידוע בכינויו "אין-מה-לעשות-אז-לפחות-נעשה-זאת-עם-אחרים", שגרמה לי להיכנס ממש לסיפור.
יפה לך!
[ליצירה]
נוריות. אמיתיות לחלוטין. (אחרת מה הטעם?), אלוהים יוצר ואני רק מתעדת. תוכלו למצוא אותן בכל מקום עכשיו, זה שיא זמן הפריחה שלהן. אבל פיות אני לא מבטיחה שתמצאו... :-)
[ליצירה]
אחד הדברים הראשונים שלמדתי בצילום היה, כי לא כל תמונה חייבת להביע משהו. ויותר מכך, רובן המוחלט של התמונות הן בגדר תיעוד ותו לא. הרעיון הוא לעשות את זה בצורה מעניינת ואיכותית (אור-צל, זוויות צילום וכו'), אבל מסר הוא בגדר "מותרות". מה לעשות שלא תמיד נקלעים לך לפריים מתנחל ושמאלני בחיבוק אמיץ..
דעתי האישית? אני ציידת רגעים, ולא צלמת. לכן כל צילום שלי צריך להביע משהו, אם לא מסר אז תחושה. בצילום הזה יש משהו רך ומרגש מבחינתי.
אם לא הרגשת בכך, כנראה שלא הצלחתי להעבירו, ומקבלת את הביקורת באהבה.
[ליצירה]
איכשהוא תמיד היה ברור לי שמבריחים אותה מהארמון בתוך כל הבלאגן, או שאחשוורוש מבין את הקשר העמוק שיש לה לעמה ולכן משחרר אותה ללא תנאים.
חיפשתי עכשיו בפסוקים ולא מצאתי תיאור של מה באמת עלה בגורלה, בע"ה אחפש בפרשנים-מבטיחה ליידע אם וכאשר אמצא משהו מעניין.
(ואגב.. אני לא בטוחה שהקרבה של אדם פרטי עבור עם נחשבת לטרגדיה.. לאורך כל הדורות אנשים חשו גאווה של ממש למות על קידוש ה'. לעמ"י אין קיום של ממש-קיום ייעודי-כפרטים. רק כקבוצה).
תגובות