כנגד זוג נרות דולקים
בתל-רומידה
ראיתי:
בנין עשן
משלח עברו למרומים
בהיותו הר אש אדומה משלח עברו למרומים
בנין עשן
כנגד זוג נרות דולקים
בתל-רומידה
ראיתי
קסם חברון
[ליצירה]
אני לא חושבת שיש הצדקה לבעירה, ואלי גם לא לסנה. סנה בתפיסתי זה שיח נמוך הקרוב לקרקע, ופה אתה מעלה את הצופה לשמים מה שיוצר תדמית קרובה יותר לעץ, אולי.
[ליצירה]
יופי יופי יופי..
שיר נפלא ומילים חזקות מאד, בעיני. יש מתח גדול בהתרחשות, בריח ובמגע של האדמה. האנושיות שהקרקע מקבלת יוצרת רעדה, יש בה חיות ממשית. אני חושבת שהדימויים שאתה משתמש בהם (מצע מנותק,דיונות שלום..וכו') טובים, נהדר איך שהשתמשת בנוף של המקום ויצרת ממנו מטמורפוזה על המציאות והתחושות שלך, שלנו. החוזק של השיר מחפה על חידתיות שיש בכמה מקומות (אף אחד לא ראה אותו וחי, ציורים רוחניים), ביטויים שבגלל, או בזכות, העומס במשמעות שלהם, דורשת התייחסות בשיר. כל הכבוד. מחכה לראות עוד.
[ליצירה]
מעניין.
קראתי את זה בעניין, ומצאתי את עצמי שואלת מהו ההבדל הדק שמכניס קטע כלשהו לקטגוריית שירה. אם הייתי קוראת את זה ברצף שורתי אחיד, לא חושבת שזה היה מוביל אותי לחשוב על קיטוע השורות, אבל זה מה שדווקא ריתק אותי, אולי.
[ליצירה]
ממ...
בד"כ אני מעדיפה שלא להסביר שיר, אולי זאת החשיפה האמיתית יותר ואולי זה פשוט מורכב יותר ל ה ס ב י ר שירה. הרעיון של השיר מדבר על השיכרון המדברי (ויסכימו איתי כל חובבי הציה..) יש פה מן משל, של מפגש של אדם ואדם מול מפגש של אדם עם מדבר. חיבור בין אנשים כמוהו חיבור קרוב ובלתי אמצעי עם אדמה, והטבע בכלל. הצבעים, למשל, מתיחסים במדבר למפגש הקרקע היבשה עם המים, מול מפגש אנושי בו הנקודה המשמעותית ביותר היא מפגש עיניים. השיבולים היבשות, ובכלל צמחיה מדברית, מסמלת בעיני פן אנושי של כח שורד ועקשני. היום זה סוג של זן נדיר.(אם נתיחס לזה רוחנית, אידיאולוגית, דתית..)
הסיום, "ההתפכחות" היא יותר סימן שאלה מאשר קביעת עובדה- בדוגמה קצת קיצונית יותר, אולי נוכל להגיע לטראנס רוחני, לשיכרון חושים לקירבה בלתי אמצעית, גם בחיים הפשוטים והרחוקים מן המדבר.
תגובות