[ליצירה]
כובשת אותי נפשך האצילית
"אורגת ציפייה רכה
בחוטים של תכול וורוד
מקשטת בריקמה
של פרחים לבנים..."
יקירתי, המלים הרכות הללו, עושות לי קווצ' בבטן, כאילו מסתובב/ת שם תנוק/ת בתכול וורוד.
בין אם כן ובין אם עדיין, נפלאה האמונה והתקוה שאת שוזרת בדברייך.
חזקו ואמצו
כּנרת, מתפללת
[ליצירה]
"עד שאמצא בעצמי את מקור הגעגוע" - אין צורך במלים שלי, שלך נהדרות דיין :))
רביעיתוש, את מדהימה בהתקדמות שלך, בשלווה ובאומץ, המשיכו כך, ללא חששות.
התגעגעתי, ואת יודעת...
אוהבת - כּנרת
[ליצירה]
ושוב איתך... :)
יקירה, באתי להתנשב תחת צמרותייך
ונוכחתי כי פקוחות עינייך
הולם ליבך בתנועה, בענווה
וכבר אין צורך להיות עוד שקופה,
יפה את כתרצה
ורק תפילה כאן נחוצה
להיות משכנכם, אהבה רצופה
בשביל אשר בקשת ואליו ייחלת
ותמיד תמיד לנוע
בכוון הגעגוע,
לחוש באור הזרוע.
נהדרת את,
שלך, כּנרת
[ליצירה]
"אהגה מבין שפתי תיבה תיבה..." - איזו תשומת לב לתפילה שבלב יש בשורה זו. אחח, תיבה תיבה - מה אהבתי.
רביעית יקירה, צהר פתחת אל חדרי הנפש, מי יתן ויתמלא מבוקשך זה, ויבוא בשערי אהבה וחמלה, שאף הם אינם נעולים. (לדעתי העניה).
חג שמייח גם לך יקירה,
כּנרת
[ליצירה]
הכותרת - "שמעו את צעקתי" נשמעה לי כמו זעקת נביא בשער המנסה ללכוד את תשומת לב אנשי העיר ולעוררם לשינוי.
באופן מפתיע - היצירה מאוד מתאימה לכך!
מאוד אמיתי ומאוד נכון ומאוד יפה,
מה שבכל זאת מנחם אותי זה שיש אנשים ששמו לב לשינוי הזה ומוחים - גם ע"י כתיבת יצירה נפלאה זו.
מה שעוד מנחם שזה לא תהליך שעבר על כולם -
כי יש כאלו שעדיין מתרגשים, מסתפקים ונותנים מקום למבט, ליטוף, נשיקה , דימעה, צעקה וגם לחישה
וקושבים להם!
תודה על יצירה יפה ונוקבת!
[ליצירה]
מהלבבות שלנו הוא לא נשכח...
זוכרים בגעגועים רבים - למרות שבתקופתו היינו רק ילדים...
הלוואי שהקב"ה יתן לו אריכות ימים בטוב ובנעימים...
ודב - תודה על יצירה נפלאה!
[ליצירה]
חיים -
גם מהשיר היפה הזה עולה תחושת יאוש...
בעיקר משתי השורות האחרונות...
תיארת מספר, איך נקרא לזה, מצבים?
חלקם אכן דורשים צער (בעיקר בחלק האחרון) וחלקם דווקא שמחה.
נכון שיש משהו נוגה בפרחים נבולים - אבל הם יחרטו לעד כרעננים ויפים בעיניי מי שנתן ומי שקיבל אותם...
נכון שי משהו מפוספס בפנינים המוצפנות בלב ים - אבל תמיד יש כאלו שיצללו לחפשם ולכן תקווה שימצאו...
יצירה מאוד מיוחד, גורמת לחשוב (פילוסופית...)
ליאורה - אהבתי את שכתבת בתגובה...
[ליצירה]
"אין רגע לאותם הרהורים,
שעוד מקודם חשבתי לחשוב"
איזו דרך יפה להעביר את העומס, הלחץ והזמן שדוחק...
את כל גירוש אותן מחשבות...
אם ניכנע ללחץ
להמיית הימים
ליום הרודף יום
למחלף השנים
אם לא נפליג הלאה
אל איי מחשבות אבודות
אל יערות הילדות
אל ההשתובבות בדמיונות
היכן נמצא משב רוח מרענן
לרוח נפשנו היגעה
הכיצד נוכל להסיר מעלינו
עייפות, כיעור ושחיקה
כי היופי גלום בתוך
קיום הרהור, מחשבה
כי הקיום אוצר בתוכו
את אוצר הדימיון והתנופה...
[ליצירה]
וואו!
כל דבר שאני מנסה לכתוב כתגובה רק מתגמד לעומת הכישרון והיופי...
איזה גדולה וכיף יש לשחרר את כל מה שבפנים על הנייר ולא בדרכים אחרות!
ועוד יותר איזו גדולה להצליח לבטא גם את התהליך על סיבותיו בכזאת גאונות!
תודה!