[ליצירה]
כובשת אותי נפשך האצילית
"אורגת ציפייה רכה
בחוטים של תכול וורוד
מקשטת בריקמה
של פרחים לבנים..."
יקירתי, המלים הרכות הללו, עושות לי קווצ' בבטן, כאילו מסתובב/ת שם תנוק/ת בתכול וורוד.
בין אם כן ובין אם עדיין, נפלאה האמונה והתקוה שאת שוזרת בדברייך.
חזקו ואמצו
כּנרת, מתפללת
[ליצירה]
"עד שאמצא בעצמי את מקור הגעגוע" - אין צורך במלים שלי, שלך נהדרות דיין :))
רביעיתוש, את מדהימה בהתקדמות שלך, בשלווה ובאומץ, המשיכו כך, ללא חששות.
התגעגעתי, ואת יודעת...
אוהבת - כּנרת
[ליצירה]
ושוב איתך... :)
יקירה, באתי להתנשב תחת צמרותייך
ונוכחתי כי פקוחות עינייך
הולם ליבך בתנועה, בענווה
וכבר אין צורך להיות עוד שקופה,
יפה את כתרצה
ורק תפילה כאן נחוצה
להיות משכנכם, אהבה רצופה
בשביל אשר בקשת ואליו ייחלת
ותמיד תמיד לנוע
בכוון הגעגוע,
לחוש באור הזרוע.
נהדרת את,
שלך, כּנרת
[ליצירה]
"אהגה מבין שפתי תיבה תיבה..." - איזו תשומת לב לתפילה שבלב יש בשורה זו. אחח, תיבה תיבה - מה אהבתי.
רביעית יקירה, צהר פתחת אל חדרי הנפש, מי יתן ויתמלא מבוקשך זה, ויבוא בשערי אהבה וחמלה, שאף הם אינם נעולים. (לדעתי העניה).
חג שמייח גם לך יקירה,
כּנרת
[ליצירה]
הכותרת - "שמעו את צעקתי" נשמעה לי כמו זעקת נביא בשער המנסה ללכוד את תשומת לב אנשי העיר ולעוררם לשינוי.
באופן מפתיע - היצירה מאוד מתאימה לכך!
מאוד אמיתי ומאוד נכון ומאוד יפה,
מה שבכל זאת מנחם אותי זה שיש אנשים ששמו לב לשינוי הזה ומוחים - גם ע"י כתיבת יצירה נפלאה זו.
מה שעוד מנחם שזה לא תהליך שעבר על כולם -
כי יש כאלו שעדיין מתרגשים, מסתפקים ונותנים מקום למבט, ליטוף, נשיקה , דימעה, צעקה וגם לחישה
וקושבים להם!
תודה על יצירה יפה ונוקבת!
[ליצירה]
אחרון אחרון חביב - תודה על תגובתך ועל האהדה:-)
כנרת יקירתי - תודה על תגובתך ואני בטוחה שכשתסכלי במראה תראי רק דברים יפים טובים!
שם בדוי - תודה :-) אכן מדובר במבט מאוד מיוחד וקסום...
אגב גבוה לאו דווקא במובן הפיזי (אלא יותר הרוחני)...
חיים - כרגיל היטבת לראות :-) תודה על תגובתך, מקווה שאכן זה יהיה שיר כזה בהמשכים...
(בצורה כזו או אחרת)
[ליצירה]
שם בדוי - תודה רבה על תגובתך :-)
נכון החרוז שניים וכימיקליים - לא טוב, אפילו צורם (בדיוק כמו שכל מה שעומד מאחורי זה צורם לי).
כשכתבתי ניסיתי לחשוב על חרוז אחר, אבל כלום לא התאים לי - אז החלטתי להשאיר ככה שיצרום...
[ליצירה]
שלא כמו המגבים המוכשרים לפניי קטונתי מלנסות לכתוב המשך,
אני רק אגיד שזה מקסים ויפה -
והרעיון כ"כ יפה - הרבה מעבר לשיר בדיחה!
ואם אני אתייחס לצור ולא רק לתוכן:
המעבר בין תחושות החרוז לטענות העולם זורם וקולח,
המבנה אחיד - ממש עפ"י הכללים
וגם החריזה משובחת! ;-)
נו מחכה להמשך!
[ליצירה]
אאוץ' נורא כואב לקרוא את זה, בגידה של חברות (?) של אנשים שסומכים עליהם ובוטחים בהם היא משבר שלא פשוט לצאת ממנו...
נורא אמיץ מצידך לכתוב על זה - וזו גם דרך להתגבר ולהמשיך הלאה.
לגבי השיר -
מאוד ממחיש את הרגשות גם בתוכן גם בצורה,
חוסר האחידות באורך השורות משרה תחושה של פיזור בדיוק כמו רסיסיי הלב המפוזרים.
אהבתי את השימוש בקרני השמש - שגם מזדהות (נשברות) אך גם מציקות.
אבל לקרני השמש יש כוח נוסף - לרפא (הרי יעקב אבינו נרפא מפציעתו כשזרחה לו השמש!)
אז מאחלת לך שתזרח לך השמש ושתאחדי את הפצעים ותשובי לסמוך על אנשים - אבל שהם יהיו ראויים לכך!