[ליצירה]
גדל וצמח גדל ופרח
הנה צררתי הצרעת, ונתתיה בקן צרעות
עת צורר יַצור על צורתי
אקרא אל צורי יוצרי
שאין כמוהו צור באלהים
ממנו צורתי,
בחירתי אשר אבחר.
[ליצירה]
יפה מאד. ממש נוגע..
הניגון של המילים קרוע גם הוא, מה שמצליח להעביר את התחושה של הללכת לאיבוד אל ולתוך כל הקרעים.
אהבתי.
ואם אפשר לעודד אז מתוך הדיסק של אביתר בנאי:
"וכשהלב נשבר זורח אוֹר גדול.."
[ליצירה]
וואו, חזק מאד!
הפער בין הרצון להתקדם לבין הרצון להשאר אי שם בנקודת ההתחלה, שהיא אחת הנקודות הגבוהות במציאות, מעין 'זיכרון ליום ראשון' בו התחיל הכל, מה שנקרא התחדשות שהיא נוגעת לא נוגעת..
והמרחק הזה שדווקא הוא זה שמחזיק את הקשר, כמה שזה ככה..
והפיסקה האחרונה שהיא מבטאת ביותר את ההמשך הכנראה מוכרח - 'שבירת הכלים' שהיא הנקודה בה אין מקום בכלי (גוף) להכיל את האור העצום הזה שהתגלה (האהבה).
(ומספרים באגדות שמכאן מתחילים להיבנות..)
תודה