הציור הזה משיג את מה שהוא אמור להשיג - אין מי שלא יזהה בו את אורנג-האוטן (חחח, כללי ה' היידוע ביישום לשפות המלאיות) שצולם בשבתו מול המצלמה...
אהבתי!
בנימין
[ליצירה]
לא נכנסתי לקישור ולא אביע את דעתי על הרעיון עצמו של היצירה, אלא על הביצוע:
אם כבר מבצעים, לפחות שיהיה איכותי. לא לכתוב את הכיתוב בצורה כזו - ביד, בצייר, אלא בצורה יותר אומנותית וברורה - באמצעות תיבת טקסט או באמצעות כתב יד אמיתי סרוק.
נוסף לכך, צריך גם לדעת לשים את הטקסט במקום הנכון - לא "לזרוק" אותו בצורה עקומה במקום לא ברור בתמונה.
למשל ה"במבי שלג" נראה כמו ניסיון למרכז את הכתב, אבל עם סטייה שמאלה. זה נראה "לא כאן ולא שם" - אם כבר מרכוז אז עד הסוף, ואם סטיה - אז נראה לי שבתור שורה ראשונה בטקסט בעברית עדיף ליישר/לסטות לצד ימין.
אני בד"כ לא נוהגת להעביר ביקורת ובטח לא בצורה כזו חריפה, אבל הפעם זה מאד הפריע לי.
בהצלחה בפעם הבאה (:
[ליצירה]
נבנה מזבלה חדשה
הצעה להימנון חדש של לוחמי הגרוטאות (לא הגטאות, הגרוטאות!)
נבנה מזבלה חדשה;
שמש של סרחון וזבל,
מעל גבעותיה תִזְרָחַה.
פזמון: כל הומלסים יושבי חיריה,
יצברו אוסף משותף כאן בזבל.
יד בפח,
יוציאו פרי אדמתה.
יפסעו על דרכיה;
יריחו בה,
רוח מסריחה.
מכל אזרח ואזרח,
נאסוף זבל;
הר הרקב והזבובים,
יתפח.
גבינה מעופשת ולחם ישן;
מהרי הצפון ועד אילת.
פזמון: כל הומלסים יושבי חיריה,
יצברו אוסף משותף כאן בזבל.
יד בפח,
יוציאו פרי אדמתה.
יפסעו על דרכיה;
יריחו בה,
רוח מסריחה.
נחפור מערות בחיריה;
יד הפועלים,
נושיט לשאריות.
נשתלב במשפחת עמי המזרח - התיכון.
בנתחי העוף והבקר,
נשביע רעבוננו.
נקים מזבלה,
של חיי השובע.
(פעמיים)
פזמון: כל הומלסים יושבי חיריה,
יצברו אוסף משותף כאן בזבל.
יד בפח,
יוציאו פרי אדמתה.
יפסעו על דרכיה;
יריחו בה,
רוח מסריחה..
תגובות