"אמא'לה עכבר" "רוויתי תרגעי!" "אבא, אמא'לה עכבר!" "תזרקי עליו מטאטא, הוא יברח" "אבא, אמא'לה עכבר!" "נו, רווית, בחייך! אל תאבדי את הצפון. תזוזי משם, ואני כבר אגיע" "אבא, בוא רגע!" "מה מותק? מה קרה?" "אמא'לה עכבר!" "טוב חלאס עם המשפט הזה..." "אבל אמא'לה עכבר!" "יופי, עכבר, עכבר, זכותם לחיות בדיוק כמו שזכותך." "אבא, הדגש במשפט הוא לא על העכבר." "אמא'לה?" "נו, מה צעקתי חצי שעה עכשיו?" "אמא'לה עכבר!" "יפה, אז אני רואה שהשמיעה שלך בסדר." "אבל איך אמא'לה נהיתה עכבר?" "אולי זה האסטרואידים שהיא לוקחת." "סטרואידים!" "לא אבא, לא היית כאן שלושה ימים." "מה?" "כן... היא לא סיפרה לאף אחד." "זה עדיף משלמה עבס שלא מפסיק לספר לכולם." "אבא, מה עושים?" "כרגע, עומדים ומסתכלים על אמא'לה עכבר, וצועקים." "יש לך משהו יותר פרקטי לעשות?" "הא, כן, צריך לנקות את המרפסת." "התכוונתי בקשר לאמא'לה עכבר..." "לא, היא לא יכולה לעשות את זה, יש לה עכשיו ידיים קצרות." "אבא, נו, תהיה רציני!" "אני רציני, בחיים היא לא מחזיקה מטאטא עם ידיים כאלו" "אתה סתם ממעיט בערכה." "את יודעת מה, בואי נלך על זה." "אבא, אם נלך על זה, זה ישבר." "אז שהיא תלך על זה." "אבא היא לא אוהבת את המטאטא." "אולי ניתן לה גבינה?" "אבל אמא אלרגית למוצרי חלב." "אבל אמא'לה עכבר!" "תרגע... אנחנו כבר יודעים את הפרט הזה בעלילה." "לא, התכוונתי שעכשיו כשהיא עכבר אין לה אלרגיה למוצרי חלב." "טוב, אני אביא גבינה." "אני אביא יין." "אבא, לא חוגגים שום דבר." "אבל אם אמא לא הייתה אלרגית למוצרי חלב, היא ודאי היתה אוהבת גבינה עם יין" "מיפ מיפ" "אמא'לה, אם גם את תשתתפי בדי-אלוג, ואני מדגיש, די!!! אלוג, אף אחד לא יבין מי מדבר מתי, למרות שרווית פותחת כל משפט שני ב'אבא'" "מיפ מופ" "מחקר ופיתוח?" "מופ" "נו, זה מה שאמרתי." "מוופ מווווופ" "הא, 'מרד וורשה פרץ'?" "מופ מופ מופ." "אולי: מסכנה ופוחדת?" "מופ מופ מופ" "אם לא תגווני את הטקסט, אני אאלץ להמשיך למצוא ראשי תיבות למו"פ" "טוב, נו, אני חייבת לנסות גבינה!" "אמא'לה עכבר מדבר!" "אבא, תשתיק אותו, שלא יעצבן את אמא'לה" "לא רוויתי, אמא'לה עכבר מדבר!" "אז תרחיק אותו, שלא יתחיל עם אמא." "רוויתי, אני אמא לעכבר מדבר!" "תחליטו, אמא'לה עכבר מדבר או אמא לעכבר מדבר!" "גם וגם!" (זה היה אבא) "אבל אמא'לה עכבר מדבר, איך את אמא לעכבר מדבר? חשבתי שאני בת יחידה." "את בת יחידה מתוקה, מצאתי אותך כששרתתי ביחידה." "אז יש לי אחים?" "לא, יש לך עכברים!" "יש לי אח בר?" "כן, קראתי לו בר! ואני אומרת את זה רק כדי לקטוע את משחק המלים המטופש הבא." "ובר הוא עכבר?" "כן, ואת מוציאה את השיחה מקונטקסט הגיוני, אפשר את הגבינה?" "כן קחי." "מצ'ק מצ'ק פצט מצ'ק" "אבא, אמא'לה עושה רעש של לעיסה עכברית." "לא חתיכת... זה רעש של עכבר רוקד מנסה להשתחרר מסירופ דביק על הריצפה שמישהו פה לא ניגב" "אוי, נזכרתי, אני חייבת לקפוץ לדנה...בוינג בוינג בוינג בוינג." "אה, גם אני חייב ללכת לדויד, הבטחתי לו שאני אתקן את הדוד, ביי" "זהו נגמר, מה אתם ממשיכים לקרוא? נשארתי דבוקה לרצפה, עכברה, עם בן בר, שגם הוא עכבר, ומשפחה שבורחת בדיוק כשנהיה מעניין..."