אל תהיי לי אשת רוח
הרוח סובב והולך ועל סביבותיו שב הרוח
לא אשת שמיים פתוחים
האינך רואה, מתחת
אדמה צחיחה ורוחות מדבר חוליות?
כנפי שחר
-
"אֶשָּׂא כַנְפֵי-שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם: גַּם-שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ" (תהלים קל"ט)
ילידת 83
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] "הרוח סובב והולך ועל סביבותיו שב הרוח" - איזה יופי של משפט. והרוח שב גם בשורה האחרונה... אני לא יכולה להגיד בוודאות שהבנתי את השיר, אבל בפירוש נהניתי ממנו. פורים שמח! [ליצירה]
- [ליצירה] תת הכרה - המשפט לא שלי, הוא שבוץ מקוהלת !!! [ליצירה]
- [ליצירה] כדי לא לגמד את הקטע, לא אתן את הפירוש שלי. די בכך שאהבתי את כתיבתך, המסיימת בשורה ניצחַת. [ליצירה]
- [ליצירה] פשוט.נעים ונהדר. [ליצירה]
- [ליצירה] זה מאוד נכון, וכל כך חשוב - הדברים האלה שכתבת. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] ... אלא במה שיש בו אוקי, אז יש כאן שפה יפה. "עינוגי מילים" ככותרת ההמלצה. באמת מרשים. אבל... האם יש משהו מעבר לזה? כש"זהירות שביר" כתב שין עלילה, נראה לי שהוא התכוון שאין חוויה. כי זה באמת מה שחסר כאן. אז בסדר - שם (בין העצים?? מה, בהשראת שיש השירים או משהו?) ידעת אישה. כן הבנו- שם ידעת מסתרי אישה. בסדר, בסדר, וגם רזיה, לא צריך לחזור מליון פעם אנחנו לא חרשים. נו-ו? התיאור של מה שהתחולל בסביבתכם באותה שעה כאילו אמור לאפיין מיטונימית את החוויה, אך בפועל הוא אינו מוסר הרבה. זה נראה כאילו כל הטבע מתגייס לסוכך על הדובר וה"אישה" ולהנעים להם את השהות ולתת להם תחושה של בטחון , והבית שאחרי זה מוסר רגש של התרוממות רוח ושמחה. אבל זה תיאור מאוד רדוד ולא מספק בהתחשב בחוויה שאתה מבקש למסור. פרט לכך, לא נראה לי שיש כאן חויה זוגית, חויה של אהבה, של שניים החולקים באושר משותף. לא - מדובר בחוויה של הדובר שמתענג על ה"אישה" כפי שהוא מתענג על הטבע שסביבה. כפי שהוא עשוי היה להתענג על איזה פרי טעים מאחד העצים שסביבו. וגם זה מטריד משהו. נראה לי שניסית לחקות סגנון ישן יותר של שירה, הן מבחינת השפה והן מבחינת התוכן ודרך מסירתו. לי, בכל אופן, התוצאה מצטיירת כבלתי-משכנעת, רדודה, וגם שובניסטית-משהו, כלקוחה ממוסכמות העולם-של-פעם, בו האישה נבראה כדי לענג את הגבר. מה שכן אפשר להגיד שיש כאן - זו עברית יפה, שגם היא נשמעת בלתי אותנטית, צר לי [ליצירה]
- [ליצירה] יש לי הרגשה שניסית בשיר הזה להביע את מה שהוא מעבר למילים - או לפני המילים. אם לא השורה "צעקה ברקות" הייתי אולי יכולה לזהות את ההד בעצמי שעונה לתחושות שציירת. הצעקה הזאת מפריעה לי. בכל אופן, אהבתי את ה"לרחם חומרים כהים\ שלא ניתן לנחמם" - כמו איזשהו כאב מאוד ראשוני. ואהבתי את כל צורת ההבעה. יפה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו! אני מופתעת מעצמת וכמות ההזדהות! כל כך הרבה לבבות שבורים יש כאן?... תנסו לראות בזה טרגדיה, ולא רוע מכוון. אנשים לא עושים רע כי הם רעם (ברוב המקרים...) אלא כי הם חלשים. ואנוכיים. ולא יודעים בעצמם להתמודד. ורע להם בעצמם. תחשבו על זה ככה. פורקן זה יופי. זה עוזר. אבל אחר כך בא תורה של מחשבה בוגרת (עד כמה שזה קשה כשמעורבים רגשית). [ליצירה]
- [ליצירה] יפה התיאור של המאבק הפנימי הזה, הניגוד בין היופי והקלילות של הפרפר והאביב, לבין הדוברת ה"שרועה". (אולי אפשר היה לרכך את הבית השני, שרק ירמוז ולא "יאכיל בכפית", אבל גם כך זה יפה) אני מאמינה שאם ממשיכים לכמוה אל התכלת הזאת, בסוף גם הגוף לובש לבן ומתעופף... יום טוב! : ) [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא יודעת אם הבנתי את כל הקטע, אבל המשל על האוטובוס מצא חן בעיני. זה כמו המשל על המעלית - למלך אחד היתה בת יחידה (איך שהוא תמיד למלכים בספורים יש רק ילד אחד, נכון?) והוא לא ידע למי ראוי להשיא אותה. החליט המלך לערוך מבחן מהסוג הזה: הורה לבנות מגדל בן אלף קומות, ומי שיצליח להגיע לקומה האלף - יזכה להתחתן עם הנסיכה. טוב, לא נלאה אותכם, הרבה מאוד אנשים ניסו ניסו,הגיעו מ-ק-ס-י-מ-ו-ם לקומה ה-200 התייאשו וירדו. (....)לבסוף כששאלו את בר המזל איך עשה את זה, ענה - עליתי בשארית כוחותי לקומה ה-201, ושם היתה מעלית... ה' עוזר למי שעוזר לעצמו! [ליצירה]
- [ליצירה] את חמודה [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני אוהבת את הזמן הזה (אבל בד"כ לא יכולה להינות ממנו, כי אני נלחצת מזה שצריך לקום בבוקר...) [ליצירה]
- [ליצירה] "לבן על לבן", זה תיאור רגיש יפה וקולע (לדעתי) של הזעקה הנואשת הזאת לקרבה, שלא מצליחה לפרוץ החוצה ולהגיע לאדם השני... זה נורא מוכר. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] מסכנה. רע לה בתוך עצמה... [ליצירה]
תגובות