אל תהיי לי אשת רוח
הרוח סובב והולך ועל סביבותיו שב הרוח
לא אשת שמיים פתוחים
האינך רואה, מתחת
אדמה צחיחה ורוחות מדבר חוליות?
כנפי שחר
-
"אֶשָּׂא כַנְפֵי-שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם: גַּם-שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ" (תהלים קל"ט)
ילידת 83
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] "הרוח סובב והולך ועל סביבותיו שב הרוח" - איזה יופי של משפט. והרוח שב גם בשורה האחרונה... אני לא יכולה להגיד בוודאות שהבנתי את השיר, אבל בפירוש נהניתי ממנו. פורים שמח! [ליצירה]
- [ליצירה] תת הכרה - המשפט לא שלי, הוא שבוץ מקוהלת !!! [ליצירה]
- [ליצירה] כדי לא לגמד את הקטע, לא אתן את הפירוש שלי. די בכך שאהבתי את כתיבתך, המסיימת בשורה ניצחַת. [ליצירה]
- [ליצירה] פשוט.נעים ונהדר. [ליצירה]
- [ליצירה] טוב! [ליצירה]
- [ליצירה] 1. אני לא חושבת שיש מילים כאלה - "צלהבת" ו"ארירה". 2.גם השיר הזה, כמו שירים נוספים שלך, נשמע כאילו אתה מנסה לכתוב על חוויה שאתה לא כ"כ מכיר. וגם השפה לא בדיוק תורמת לאותנטיות שאינה... [ליצירה]
- [ליצירה] זה שיר ממש חזק. (היה לי קצת קשה לקרוא). עם ישראל צריך משיח! גאולה... [ליצירה]
- [ליצירה] אמממ... לא יודעת. אולי בגלל הניגוד בין הבונקר בלב האדמה לבין החלונות, עוד לפני שהם "ראוה". [ליצירה]
- [ליצירה] מכירה את ההרגשה [ליצירה]
- [ליצירה] לא הבנתי עד הסוף מי זאת "היא", אבל טוב שהיו בך הכוחות להשתחרר מחיבוק המוות שלה... [ליצירה]
- [ליצירה] (אחרי קצת מחשבה:) מעניין אם זה חייב להיות ככה. הנרקיסיזם הזה שמאפיין "אומנים": "אני ארשה לעצמי להתמוטט, להתפרץ, להתנפץ, לשקוע, כי אני מיוחד - אני אומן אני. יש לי מצבי הרוח המקודשים שלי . שבד"כ באים עם המוזה הקדושה שלי. אשתי יקירתי, את צריכה להבין את זה - סך הכל התחתנת עם *אומן*, משורר, לא סתם אדם. זה מחייב. וודאי תהיי אסירת תודה לי שאני מקריב אותך, והורס אותי, בשם ה"אומנות"!" ובקשר לילד - קראתי ספר שקוראים לו "הדרמה של הילד המחונן", שמדבר על הטרגדיה האישית של ילדים רגישים וחכמים שמפנימים מאוד את הציפיות מהם וממלאים אותם בדייקנות, ותוך כדי כל מאבדים את עצמם. ומשלמים את המחיר בהמשך החיים, בגדול... [ליצירה]
- [ליצירה] מזדהה לחלוטין! [ליצירה]
- [ליצירה] (אנחה) [ליצירה]
- [ליצירה] מצטערת להרוס את המסיבה... אבל לא נמאס לכם כבר מסיפורי קיטש שמתחילים אותו דבר (הבחורה הבודדה, ומה טוב אם גם בגשם) ומסתיימים אותו דבר ("כמה טוב שיש שניים...") ומתפתחים באותו אופן? עם כל כך מעט מורכבות באמצע? האג'נדה היחידה שהסיפור נושא עימו היא העניין של פתיחות או מה (לתמונות עירום??), וגם זה בצורה שיותר מדי צפה על פני השטח. נו. [ליצירה]
תגובות