[ליצירה]
דווקא לי עובי השפתיים היה עושה אסוציאציה הפוכה: שפתיים עבות מתחברות לי עם מלאות, עם נדיבות, עם חושניות וכו'. שפתיים דקות עם קרירות, קמצנות וכו'. או שאצלך בשיר הנשיקות מבלות את השפתיים ופוטנציאל הנתינה נשחק מנשיקה לנשיקה (ולפי זה לך יש עוד הרבה מה לתת כי עוד לא "נשחקו לך השפתיים")?
[ליצירה]
אני לא יודעת למה, אבל אני לא מאמינה לשיר הזה. זה לא עובר אלי כתפילה אמיתית מנפש טהורה, כזעקה איתית וכנה. אולי כי כל כך עמוס ודחוס שם בשיר הזה, אולי בגלל כל השיבוצים ומשחקי המילים. לא יודעת. זה לא שיר שבא לחבר רגשית.
[ליצירה]
דימוי מעניין, אבל לדעתי אולי קצת יהיר (במיוחד ה"לשאת את כתרי בגאוה/ להרגיש גדולה ותפארת (ונצח)" (ומה עםהוד יסוד ומלכות?)
אבל בסה"כ מענין ועשוי טוב
[ליצירה]
איפה ה"כמה נקודות מבט"?
זה נראה כמו נסיון להביט על גן עם שיחים בפריחה סגולה, דרך שמשה מעורפלת בגשם שוטף, כשמישהו צייר אותיות (?) כלשהן באצבע על השמשה מבפנים.
[ליצירה]
צחית,
... אבל למה ה"בנאלי" כל כך מפחיד אותנו? לפעמים אני מרגישה שכותבים משחקים עם הקוראים שלהם בתשבצי-הגיון. מרגישים צורך להיות הכי מתוחכמים, הכי ציניים, הכי מרוחקים מהתוכן הרגשי שעליו הם בעצם מדברים. ... למה בעצם? מה רע בצורת העברת מסר יותר ישירה, תמימה, פשוטה? את כותבת להרבה יוצרים שהיצירה שלהם (או פרט בתוכה) ילדותית. נו, נגיד. אז מה רע בזה?