[ליצירה]
כתיבה מאוד מעניינת. אהבתי את ההומור הדק השזור בסיפור. לא כ"כ הצלחתי להבין את האזכורים בקשר ליום הכיפורים (מחוללת בכרם ביום הכפורים, שעירים לה'-לעזאזל, נעילת שערים, דין). מה המשמעות של זה? הרי יום הכיפורים הוא יום של כפרה וסליחה הטהרות ודבקות מחודשת בה'. לא יום של דין מחמיר חסר פשרות, גורל חרוץ מראש וכו' כמו בסיפור. ואולי זה העניין?
וגםבחירת השם יצחק מעניינת - הבן הסורר-ומורה נעקד, בעצם. - ע"י מי? ע"י הנביא שחרץ את גורלו מראש? ע" האב שסירב להקשיב לנביא ונשא "אשת יפת תואר"?
(האמת שגם זה לא כ"כ ברור - לא היתה כאן שום מלחמה, ולחולל בכרמים בלבן זה מה שבנות ישראל הצנועות והכשרות היו עושות בט"ו באב, אז איפה כאן המשגה הנורא שבשבילו נענש בבן כזה?)
ואולי גם זה חלק מהאמירה, - שהחברה חורצת דין על אנשים בשל דעות קדומות לא בדוקות ועובדות מסולפות ולא מותירה להם פתח תשובה, ולבסוף סוקלת אותם?
[ליצירה]
זה כתוב בצורה מושכת וסוחפת. אני הבנתי כבר מההתחלה שזה משל, ותהיתי לעצמי איך תסיים ומה יהיו המסקנות שלך, אך בחרת שלא לסיים.
אתה יודע, יואש, שבאמת כשמשיח יתגלה כולנו אכן נבין לשם מה כל זה היה נחוץ, עד שנאמר "אודך ה' כי אנפת בי". אנחנו נודה לה' על כל הרוע חסר הפשר הזה, כשנראה איך כל זה באמת חלק מתוכנית גדולה, ואיך הכל טוב.
באמת בסוף הכל טוב...
[ליצירה]
יפה! אני אוהבת את התחכום של ציורים שמציירים ומוחקים את עצמם! כמו ציור ששכחתי את שם יוצרו, שבו הדמויות נשאו דליי דבק ומכחולים והדביקו על לוח פלקטים בהם הם עצמם היו מצויירים.
[ליצירה]
הדס, זה ממש מזכיר את היצירה האחרונה שלך (קרבן). בעצם, זה ממש אותו עניין. הכתיבה עצמתית ודרמטית, אבל לא הצלחתי להבין -
מניין הערגה הזאת לדרקונים ומפלצות, לקרבנות אדם,לבערות ולאכזריות?
אם זה מה שמכיל אותו עולם שאבד לנו, טוב שאבד. עדיף על פניו עולם דל ואפור, שמרצד מעל מסכי מחשבים. אם פנטסיה היא מקום משכנו של הבעל, עדיף שיכלה אותה הלא-כלום...
לא?
תגובות