[ליצירה]
כתיבה מאוד מעניינת. אהבתי את ההומור הדק השזור בסיפור. לא כ"כ הצלחתי להבין את האזכורים בקשר ליום הכיפורים (מחוללת בכרם ביום הכפורים, שעירים לה'-לעזאזל, נעילת שערים, דין). מה המשמעות של זה? הרי יום הכיפורים הוא יום של כפרה וסליחה הטהרות ודבקות מחודשת בה'. לא יום של דין מחמיר חסר פשרות, גורל חרוץ מראש וכו' כמו בסיפור. ואולי זה העניין?
וגםבחירת השם יצחק מעניינת - הבן הסורר-ומורה נעקד, בעצם. - ע"י מי? ע"י הנביא שחרץ את גורלו מראש? ע" האב שסירב להקשיב לנביא ונשא "אשת יפת תואר"?
(האמת שגם זה לא כ"כ ברור - לא היתה כאן שום מלחמה, ולחולל בכרמים בלבן זה מה שבנות ישראל הצנועות והכשרות היו עושות בט"ו באב, אז איפה כאן המשגה הנורא שבשבילו נענש בבן כזה?)
ואולי גם זה חלק מהאמירה, - שהחברה חורצת דין על אנשים בשל דעות קדומות לא בדוקות ועובדות מסולפות ולא מותירה להם פתח תשובה, ולבסוף סוקלת אותם?
[ליצירה]
... אלא במה שיש בו
אוקי, אז יש כאן שפה יפה. "עינוגי מילים" ככותרת ההמלצה. באמת מרשים. אבל... האם יש משהו מעבר לזה? כש"זהירות שביר" כתב שין עלילה, נראה לי שהוא התכוון שאין חוויה. כי זה באמת מה שחסר כאן.
אז בסדר - שם (בין העצים?? מה, בהשראת שיש השירים או משהו?) ידעת אישה. כן הבנו- שם ידעת מסתרי אישה. בסדר, בסדר, וגם רזיה, לא צריך לחזור מליון פעם אנחנו לא חרשים. נו-ו?
התיאור של מה שהתחולל בסביבתכם באותה שעה כאילו אמור לאפיין מיטונימית את החוויה, אך בפועל הוא אינו מוסר הרבה. זה נראה כאילו כל הטבע מתגייס לסוכך על הדובר וה"אישה" ולהנעים להם את השהות ולתת להם תחושה של בטחון , והבית שאחרי זה מוסר רגש של התרוממות רוח ושמחה. אבל זה תיאור מאוד רדוד ולא מספק בהתחשב בחוויה שאתה מבקש למסור.
פרט לכך, לא נראה לי שיש כאן חויה זוגית, חויה של אהבה, של שניים החולקים באושר משותף. לא - מדובר בחוויה של הדובר שמתענג על ה"אישה" כפי שהוא מתענג על הטבע שסביבה. כפי שהוא עשוי היה להתענג על איזה פרי טעים מאחד העצים שסביבו. וגם זה מטריד משהו.
נראה לי שניסית לחקות סגנון ישן יותר של שירה, הן מבחינת השפה והן מבחינת התוכן ודרך מסירתו. לי, בכל אופן, התוצאה מצטיירת כבלתי-משכנעת, רדודה, וגם שובניסטית-משהו, כלקוחה ממוסכמות העולם-של-פעם, בו האישה נבראה כדי לענג את הגבר.
מה שכן אפשר להגיד שיש כאן - זו עברית יפה, שגם היא נשמעת בלתי אותנטית, צר לי
[ליצירה]
מעניין ויפה.
בבית הראשון, את דוממת בגלל שהכנסת הרבה מדי לתוך הקופסה, חלקים גדגולים מדי של עצמך שנעלת מעצמך? או בגלל שנחנקת מהצורך להחביא כ"כ הרבה?
אהבתי את הניגוד בין הקופסא ההולמת ובינך הדוממת...
תגובות