כשהרגשת לא טוב כולם רצו אליך עם מדחום.
אילו מדדו פחות ונתנו יותר.
כנפי שחר
-
"אֶשָּׂא כַנְפֵי-שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם: גַּם-שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ" (תהלים קל"ט)
ילידת 83
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] המשפט האחרון פשוט מתוק!! ו-אני מבינה את ההרגשה. למרות שתבין גם אותה - זה כלכך מתסכל לראות אדם יקר לך פגוע וסובל, ולא להיות מסוגל לעשות כלום, אפילו לשמוע ולחלוק איתו! [ליצירה]
- [ליצירה] הרעיון של "אוהב אוניברסלי" יפה. מה הקשר לטרויה? [ליצירה]
- [ליצירה] כן, אני מסכימה. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים! [ליצירה]
- [ליצירה] זה שיר יפיפה. מעבר לעיצוב החיצוני שלו (שגם הוא יפה בעיני) אהבתי את האמונה הזכה והאהבה העצומה לא-ל ולעמו ישראל שעולה ממנו. (אני כותבת את כל זה לפני שאקרא את ההמשך שכתבת בימים אלה). [ליצירה]
- [ליצירה] חזק! כתוב יפה [ליצירה]
- [ליצירה] יש לי הרגשה שניסית בשיר הזה להביע את מה שהוא מעבר למילים - או לפני המילים. אם לא השורה "צעקה ברקות" הייתי אולי יכולה לזהות את ההד בעצמי שעונה לתחושות שציירת. הצעקה הזאת מפריעה לי. בכל אופן, אהבתי את ה"לרחם חומרים כהים\ שלא ניתן לנחמם" - כמו איזשהו כאב מאוד ראשוני. ואהבתי את כל צורת ההבעה. יפה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] חשבתי על זה והגעתי למסקנה שזה הרי כל כך קל. תנו לאדם מוכשר משימה: כתוב שיר-זעקה שמוחה על צביעות, ומיד תקבלו עשרה כאלה, וטובים. כי זה באמת לא כל כך קשה לזעוק. אבל לדעתי אפשר להיות יותר סלחניים כלפי עצמנו כחברה. קצת צביעות זה לדעתי די הכרחי. אם לא היינו צבועים היינו פוגעים באנשים הרבה יותר. שהרי אי אפשר להכריח אנשים להיות שם *באמת*, במקומות הקשים האלה, לכאוב באמת את השכול הזה. זה נורא קשה ואנחנו רק אנשים! ואם לא יהיה כל השואו מסביב ליום הזה, אנשים שלא חוו את זה אישית פשוט יעדיפו לא לחשוב על מי שכן, אף פעם. - וזה לא היה יותר כואב מצביעות? אבל זה נכון שהצביון שנותנים ליום הזה מוטעה. זה הופך להיות יום של "בואו נהיה עצובים" במקום יום של "בואו נחלוק כבוד לאנשים שמסרו את חייהם בשביל העם והארץ, ונלמד מהם". ועם יום של "הבה נבכאה הבה" באמת קשה ומכאן הצביעות. [ליצירה]
- [ליצירה] אבל אם תתרגם כ"שמונה בבוקר", אתה מפסיד את הדגש על ה - clock [ליצירה]
- [ליצירה] מ-ע-ו-ל-ה!!! [ליצירה]
תגובות