ליאורה ברנשטיין
-
צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
לקט יצירות
- אני כבר לא רלוונטית
- גַּם בִּרְצוּעַת עַזָּה נָשִׁים עוֹשׂוֹת סְפּוֹנְגָ´ה
- השירים שלי (יצירה ישנה שלא הייתה בצורהלדעתי)
- פְּתַח לִי תַּצַ'קְרָה כַּלְבִּי
- מִי שֶׁבָּרָא
קשור אלי
- [ליצירה] [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יפה ועדין. [ליצירה]
- [ליצירה] אם נפרדתם, הוא זה שצריך להגיד לך "תודה לך על מה שהיה ותודה לך על מה שיש". הרי נפרדתם, על מה את מודה לו ? את שווה גם בלי שתגידי תודה לאף גבר. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את המבנה, בו הבית השלישי הוא שלש מילים וזה מספיק לא יותר לא פחות [ליצירה]
- [ליצירה] רב תודות לשי על ההמלצה. לא ברור לי איך הגעתי ליצירה זו של המשורר קִיטס. אולי מכיוון שבזמנו תרגמתי את יצירתו של הַארדי על העֶפְרוֹנִי של המשורר שֶלִי http://www.tzura.co.il/tshsd/yezira.asp?codyezira=40640&code=1626 ומשם, בדרך כל דרך הגעתי לאודה לזמיר של המשורר קיטס. ויסלחו לי כל אוהבי הספרות - אך את שירו הקטן של הארדי על הציפור - שמזמן הפכה לקומץ עפר ונעלמה במהלך הזמנים ולא היה לזכרה קיום אלמלי יצירתו של שלי - והשיח שלו עם המשורר שלי שחי כמאה שנה לפניו, הם שמשכו את לבי. שלי וקיטס נולדו בהפרש של כ-3 שנים אחד מרעהו וייתכן שהתחרו ביניהם מי יכתוב שיר נאה יותר על ציפור נאה יותר. מכל מקום - את השיר השלישי (של שלי) לא נראה לי שאתרגם. [ליצירה]
- [ליצירה] שלום אביבסתיו. האמת - הלכתי לשוק לקנות בשר מהמשור לחתולים שלי. בא מישהו וביקש מהקצב "את זה" של הכבש (שומן כבש). והקצב אמר לו "לִיָה" ? ואני אמרתי לקצב שגם בעברית יש מילה, והוא התעניין ואף שינן כשאמרתי לו "אליה". ואף יהודי שם לא הכיר את המילה היפה. בלילה כשישנתי באה ציפור החרוזים ושיננה לי כך: הלכה המילה לאיבוד - כציפור שפרחה מהכלוב - ואיפה היא מתגוררת ? אצל בני הדודים בנצרת - אני צמחונית אך אני מאושרת. אך אני לא אהבתי. ולמחרת בלילה את זה כתבתי. ובזאת סיימתי. [ליצירה]
- [ליצירה] פיצוץ [ליצירה]
- [ליצירה] חלק ד' שירו של האח האבוד לאחותו [ליצירה]
- [ליצירה] די נאיבי לצפות שניתן"לעשות" הרבה נגד תופעה שקיימת כבר אלפיים שנה בתרבות המערב, בתרבות, בדת,באמנות, בפוליטיקה, בנתינת ה שמות, וכולי. די נאיבי להאמין שהמערב, שכבר אלפיים שנה (במסגרת טקסים קתוליים) מבצע את טקס היוקריסט שבו מבחינה סמלית שותים את דמו ואוכלים את בשרו של האיש ההוא, ובמקביל מעליל על יהודים עלילות דם הפסח ולאחרונה עלילת גזל איברים של פלסתינים - יהיה מוכן ומסוגל לסגת מהצביעות הכפולה הזו. מה שכן, התופעה המתרחשת היום אומרת שהשואה יכולה הייתה להתרחש בכל ארץ אירופאית ולא רק בגרמניה. החמאס הוכיחו שהאלימות משתלמת. לצערי. אני חושבת שאת המדינה נתנו לנו כשהתגלו ממדי השואה אך מעולם לא ציפו שנחזיק בה. חשבו - את מצפוננו ננקה והערבים כבר ישמידו אותם. ולא כך קרה. והיום מה הם עושים ? לא משתמשים במילה שלהם holocaust שהיא המילה הישירה, אלא החליפו במילה שלנו, "שואה" ובה הם משתמשים, כאילו ליצור ריחוק. כמו שנכסו לעצמם את הדת, ואת הקבלה, כעת את המילה "שואה". ולכן כבר אמרתי שאת נס תחיית השפה העברית אי אפשר לגזול וגם אני שמחה שזו שפה קשה ללימוד. וזה מאמר מלומד של אדם תמים שחושב שבמסגרת המאמרים וההסברים תתגלה האמת ויגיע פיתרון. אין פתרונים. [ליצירה]
- [ליצירה] ברצוני להודות לרחל פינקל מהצוות של "רבמילים" על סיועה בניקוד, ובאיתור מילים. התלבטתי בשורה "הא לך לחם" ושאלתי אותה איך מנקדים את המילה "הה" והיא העמידה אותי על טעותי, כי מדובר ב"הא" וגם את הניקוד העבירה. איפה האנשים האלה ? הם המסכת הנסתרת התומכת במציאות היציבה ... ולא נשתפך [ליצירה]
תגובות