טוב. אז אל תבוא.
נכנעתי.
רק תודיע, שאני לא אמות מציפיה.
כלנית אבן
-
בת 30. סטודנטית לתואר שני. גרה במרכז הארץ בשכירות.
כותבת את עצמי לדעת מאז שאחזתי בכלי כתיבה לראשונה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] וואו! איך הצלחת?! אין, זה המשפט שאני מזדהה איתו יותר מכל משפט אחר בערך... [ליצירה]
- [ליצירה] מצוין. [ליצירה]
- [ליצירה] זה פשוט - וואו. ואין לי דרך אחרת לומר את זה. [ליצירה]
- [ליצירה] נראה לי שהפתיחה מחלישה את המשפט,כיוון שהיא ילדותית מעט ומובנת מאליה והוא יכול להיות חזק יותר אם יהיה כך: "רק תודיע,שאני לא אמות מציפיה" צחית [ליצירה]
- [ליצירה] יחי השנינות. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] העולם מלא בויתורים לפעמים צודקים ולפעמים פשוט חבל... [ליצירה]
- [ליצירה] זה בדיחה זה? זה הספד.. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה, אבל מה הקשר לאלוהים? [ליצירה]
- [ליצירה] אוף, מתוקה. כל כך מכירה את התחושה הזו, את הנר, את הלהבה המרצדת, שנראית כאילו עוד רגע תכבה.. ואת הרצון שהיא תמשיך לבעור, אפילו באור קלוש כזה.. זו תחושה של חיים על זמן שאול שכזה, שאת נהנית מאור גנוב, של זמן אחר, של חיים אחרים. אהבתי. והזדהיתי. [ליצירה]
- [ליצירה] הדס יקירה, אני באמת שלא מחפשת בלוג ולא סוג של תגובות של בלוג. אני פשוט מבקשת שאם מישהו מגיב, שיטרח לקרוא הכל. אני לא הייתי מעזה לבקר יצירה שלא קראתי את סופה. נכון, שאולי זה באמת לא "מושך" לקריאה את כולם. זה בסדר מבחינתי. אני יודעת שישנם רבים אחרים שקראו את הדברים עד תומם. הבעיה שלי מתחילה כשאנשים מבקרים בלי לקרוא עד הסוף. זה הכל. ועל זה אפילו גברת זהירות הסכימה איתי. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, ואנ יכבר חשבתי שהיא התרגלה מהמערכון של הגשש. [ליצירה]
- [ליצירה] א. לא ממש ברור אם ההקדמה שלך היא חלק מהשיר ב. הוא באמת קצת ילדותי ג. העולם לא מלטף ובטח שלא נעים. בטח כבר גילית את זה. [ליצירה]
- [ליצירה] או. כבר הרבה זמן לא היה היה "במשפט אחד" כל כך טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] באה יקרה קבלי ממני חיבוק ענק. אני לא בטוחה שאני מבינה לגמרי את ההקשר של דבריך (למרות שאני מניחה שיש לי איזשהו שביב של הבנה..). את כותבת פשוט.. יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו, זה משעשע כי איך שראיתי את התמונה ואת הכותרת חשבתי לעצמי "איזה עיוות של הרעיון של העיגולים של שמחה". כאילו, דווקא פרח, מכל הדברים, כשהרעיון המקורי היה עיגולים של חברים או מעשים טובים שלהם ודברים כאלה. ככה לפחות אני הבנתי את הרעיון. מצד שני, אני מעולם לא קראתי את "ספרי דסי", ואני לא חושבת שראיתי גם אף אחד מהם חוץ מספר הזיכרון הראשון שיצא עם מגילת אסתר. אז לא ידעתי מה יש או אין על העטיפה. בכל מקרה, התמונה עצמה מאוד יפה, וגם מאוד אופטימית. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו, זו ממש "אהבת פועלי הבניין" של נעמי שמר, רק מהצד השני, זה שאולי לא רוצה להיות מחוזר, אם כך נראה החיזור הזה. [ליצירה]
תגובות